ת"ק 55382-11-14

1.התובע הגיש תביעתו בהליך של תביעה קטנה משלטענתו ביצע עבודה כקבלן משנה עבור הנתבעת וכי זו טרם שילמה לו מלוא התמורה המוסכמת.

2.הנתבעת היא חברה קבלנית המבצעת עבודות גידור בין היתר עבור רשויות מקומית. בין הצדדים קיימת מערכת יחסים עסקית ארוכת שנים. לעניין תיק זה, אין מחלוקת בין הצדדים שהתובע כקבלן משנה ביצע עבור הנתבעת עבודת גידור ב- 2 גנים בפתח תקווה: האחד ברח' גורדון והשני ברח' ברנדס, וכי מספר חודשים קודם לכן ביצע עבודה דומה עבור הנתבעת בכרמיאל.

בגין העבודה בגן ברח' גורדון הוצאה חשבונית 403 ששולמה במלואה (עמ' 1, ש' 22); בגין העבודה ברח' ברנדס הוצאה חשבונית 405 ששולם בגינה 4,720 ₪ ונותרה יתרה (הכוללת מע"מ) של 1,770 ₪.

3.חשבונית 411 שטען התובע שלא שולמה היא למעשה חשבונית מרכזת בגין תשלומים שלא שילמה הנתבעת לטענת התובע, באופן שחלק מהחיובים בה חופפים לחיובים בחשבונית 405. כן היא כוללת יתרת תשלום מהעבודה בכרמיאל (1,000 ₪) שלטענת התובע טרם שולמה וכן יתרת עבודה שלא חוייבה במסגרת חשבונית 405 עבור מדידה ברח' ברנדס (500 ₪), פריקת עגלת ציוד באותו מקום (400 ₪), תיקון שער במקום (500 ₪) ושינויים בהיקף העבודה (1,000 ₪).

חשבונית זו כללה גם דרישת תשלום בגין אחסנת ציוד של הנתבעת במחסני התובע (1,000 ₪). בנוסף במסגרת התביעה עותר התובע לתשלום 3,000 ₪ נוספים בגין הובלה הלוך וחזור של חומר של הנתבעת מאתר העבודה ובחזרה לאתר עבודה אחר.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

4.בהתאם לראיות שהובאו בפניי שיטת החיוב בין הצדדים יכולה להיות לפי מרכיב יומי בלי קשר להיקף העבודה באותו יום או "לפי מטר". מנהל הנתבעת טען והתובע אישר אותה טענה כי ברוב המקרים שילמה הנתבעת לתובע על בסיס מרכיב יומי, ללא קשר להיקף העבודה. הנתבעת אף הציגה בחשבוניות 403 ו- 405 כי למרות שמדובר בהיקף עבודה שונה באותם גנים: 55 מטר בגן בגורדון ו- 35 מטר בגין בברנדס, שילמה הנתבעת סך כולל של 4,000 ₪+ מע"מ. יש בכך לאשש גירסת הנתבעת כי שילמה לתובע לפי מרכיב יומי ללא קשר להיקף העבודה באותם ימי עבודה.

המסקנה המתבקשת היא איפוא שכל עבודה שנעשתה באותו יום נכללת באותו תשלום כולל על-פי מרכיב התשלום היומי. מכאן שדרישתו של התובע לתשלום לפי היקף העבודה הסצפיצי חורג למעשה מהמוסכם והמקובל בין הצדדים. מכאן שיש לדחות תביעת התובע ככל שהיא נוגעת למרכיבי העבודה הספציפית שבוצעו בגן בברנדס, שפורטו בחשבונית 411 שעה שיש לראותם כנכללים במסגרת העבודה ברח' ברנדס ואשר חוייבו כבר במסגרת חשבונית 405 בסכום גלובלי. מכאן יש לקבוע שלא היה מקום לתבוע אותם רכיבים בנפרד במסגרת חשבונית 411.

5.באופן ספציפי לגביי פריקת העגלה, אני מקבל עדות מר יפת מטעם הנתבעת כי בהתאם לנוהג בין הצדדים התובע היה פורק את עגלת החומר מקום בו מדובר בשטח עבודה קטן, ללא כל תשלום נוסף, ורק בשטח עבודה גדול בו נדרש פיזור של החומר ברחבי שטח העבודה משלמת הנתבעת עבור מנוף פריקה.

6.לגבי הסכום שנתבע כיתרת עבודה בכרמיאל, יש לדחות הטענה. כפי שהסבירה הגב' מיטל חיים משלטי, מנהלת החשבונות אצל הנתבעת, בסוף כל חודש היה מוציא התובע חשבונית לצורך חיוב הנתבעת וכי לאחר דין ודברים בין הצדדים, ככל שהיה נדרש כזה, היו הצדדים מסכימים על גובה התשלום המתחייב והנתבעת היתה מוציאה שיק לפקודתו של התובע בדרך של שוטף+60. דרישת יתרת החוב של התובע לגבי העבודה בכרמיאל נעשתה כחצי שנה לאחר סיום העבודה בכרמיאל. בהתאם לפרוצדורת התשלום שבין הצדדים, הרי שהחיוב בגין העבודה בכרמיאל, לרבות הדין ודברים ופתרון מחלוקת ככל שקיימת בין הצדדים לגבי גובה התשלום הסתיים חודשים קודם לדרישת התשלום במסגרת חשבונית 411, כך שיש לקבל עמדת הנתבעת שאין מקום לאפשר לתובע להעלות טענה לגבי אותה עבודה – לאחר שכבר שולמה בהתאם לדרישת התובע בסמוך לסיום העבודה בכרמיאל – חצי שנה מאוחר יותר.

7.יתרה מזאת, טענת הנתבעת כי התובע למעשה מעולם לא הגיש חשבונית לתוספת תשלום בגין העבודה בכרמיאל, אלא במסגרת חשבונית 411 חצי שנה לאחר סיום העבודה, לא נסתרה.

יש איפוא לדחות טענת התובע גם בעניין זה.

8.מצאתי לחייב את הנתבעת בדמי הובלה שנחסכו לנתבעת, משהתובע הוא שהוביל למחסן שלו חומר שנשאר לאחר סיום העבודה בגן ברח' גורדון ושנדרש להביאו לאחר מכן לעבודה בגן ברח' ברנדס. אין מקום לחייב את הנתבעת בסכום של 1,500 ₪ לכל כיוון, מאחר שלא היה חולק בין הצדדים כי מדובר בסכום שגובה משאית הובלה מאת הנתבעת, וכי במקרה זה הוביל התובע את החומר שנותר ברכבו. יחד עם זאת מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 500 ₪ בלבד בגין הובלה לכל כיוון, כעלות סבירה המשקפת את הצורך בהעמסת יתרת החומר, הובלתה ופריקתה במחסני התובע. יחד עם זאת לא מצאתי לחייב את הנתבעת בגין עלות אחסון של החומר במחסני התובע, משמדובר בדרישה קנטרנית לאור מערכת היחסים העסקית ארוכת השנים בין התובע לנתבעת.