מלכה נ' קאטפיאן ואח'

מונחת לפתחנו " תביעת פח". תאריך התואנה 4.5.2015, מקום התאונה -טבריה.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובע נסע בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים לאותו כיוון ואילו הנתבע נסע בנתיב הימני ממנו ניתן לפנות ימינה בלבד. לפתע, סובב הנתבע את ההגה לכיוון שמאל וביקש לבצע פניית פרסה תוך שהוא "נכנס" ברכבו של התובע. לרכב התובע נגרם נזק טוטאלי.

הנתבעת טענה להגנתה כי "כתב התביעה אינו מגלה כל עילה" , התובע הוא עורך דין ובחר שלא להצהיר על כך . רכב הנתבעים ביקש לבצע פניית פרסה ועל כן עצר בצומת והמתין שהנתיב הנגדי יתפנה. בעודו בעצירה מלאה ומוחלטת הגיח התובע וביצע עקיפה אסורה בצומת ופגע ברכב הנתבעים מצדו השמאלי.

אשר לנזק, חלקה הנתבעת על הדרישה לפיצוי בגין מערכת הגז וטענה כי השמאי מטעם התובע לא אישר נזק זה, וכי התובע יכול היה לפרק את המערכת מהרכב הישן ולהעבירה לרכב החדש.

עד כאן טענות הצדדים.

הצדדים העידו ונחקרו על גרסאותיהם.

התובע חזר על גרסתו וטען כי הוא לא עורך דין ונשגב מבינתו מהיכן הביאה הנתבעת טענה זו. התובע הדגים את התאונה באמצעות צעצועים ולפי שתיאר, הזווית קדמית ימנית של רכב התובע נפגשה עם שני הדלתות השמאליים של רכב הנתבע.

הנתבע בלם והוא נאלץ לבלום ,התאונה קרתה בתוך הצומת. התובע סימן על ת/1 ב"איקס" את המקום שבו התנגשו הרכבים . "הנתבע התחיל לפנות שמאלה והוא בלם כי הגיע רכב מהנתיב הנגדי "אני בלמתי כדי לנסות לא להיכנס בו".

לשאלה אם שמר מרחק השיב התובע כי : " מבחינתי הייתי בטוח שהוא היה פונה ימינה על סמך הצד שהוא תפס על הכביש". " מבחינתי כשהוא התחיל להאט ולאור זאת שהוא נמצע יותר בצד ימין שהוא פונה ימינה הוא לא אותת ימינה ".