ת"ק 55315-06-15 וינר נ' ירושלים

זוהי תביעה לפיצויים שעילתה טענת התובע לרשלנות הנתבעת בהגשת כתב אישום נגדו.

טענות התובע

1. ביום 31.3.14 קיבל התובע דו"ח חניה מהנתבעת בגין העמדת רכב בתחום של לפני קו עצירה, בניגוד לתקנה 74(א)(7) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. המדובר בעבירה של ברירת קנס.

2. ביום 16.4.14 הגיש התובע בקשה לביטול הדו"ח בטענה כי בתקנות התעבורה מוגדר "קו עצירה" כקו הסמוך לרמזור או לתמרור עצור, ואילו במקום בו חנה התובע לא התקיים תנאי זה.

3. ביום 1.7.14 נדחתה בקשתו של התובע בנימוק שרכב התובע חנה 4 צעדים מקו עצירה ברור וגלוי לעין. הנתבעת התעלמה מטענת התובע בדבר הדרישה לקיום רמזור או תמרור בסמוך לקו העצירה, כנדרש על-פי תקנות התעבורה.

4. ביום 20.7.14 הגיש התובע בקשה להישפט בגין הדו"ח. בנוסף, ומאחר שלא קיים הליך פנייה נוסף מעבר לבקשה לביטול קנס, פנה התובע לעו"ד בלשכה המשפטית של הנתבעת, אשר שוכנע כי יש ממש בטענת התובע, כי קו העצירה הקיים ליד המקום בו חנה התובע אינו עונה על הגדרת "קו עצירה" בתקנות התעבורה, והינו שריד לקו עצירה בנתיב שהיה קיים בעבר ואינו משמש כנתיב נסיעה.

5. בעקבות זאת, שינתה הנתבעת ביום 10.12.14 את סעיף האישום שהיה סעיף ברירת קנס לעבירה על סעיף 71(1) לתקנות התעבורה, שעניינו חניה באופן שהיווה עבירה לתנועה, שהינו סעיף ברירת משפט. התובע מציין כי תיקון סעיף האישום נעשה בחלוף תשעה חודשים לאחר שבוצעה העבירה, וללא בדיקת מקום העבירה, ואף כי הפקח לא ציין בדו"ח כי היתה הפרעה לתנועה.

6. התובע טוען כי המקום בו חנה משמש בקביעות לחניית כלי רכב, העמדת מכולות של העירייה ומקום איסוף גזם ופסולת עירוניים, ומקום זה חדל לשמש נתיב נסיעה מזה שנים רבות, בעקבות שינויים שנעשו ברחוב מטעמי ביטחון.