ת"ק 55273-12-13 בן ג'ויה נ' עמית

1.תביעה כספית שעניינה נזק שנגרם לרכב התובעת.

2.לטענת התובעת, הגיעה למקום עבודתה, באזור התעשייה בנתניה, בשעות הבוקר והחנתה את רכבה בסמוך לחנות פרפקט ליין. עת שחזרה אל הרכב בשעות הצהריים הבחינה כי מכוניתה ניזוקה בחלקה האחורי ימני.

התובעת ביררה עם עובדי חנות פרפקט ליין למי שייך הרכב ונאמר לה כי הרכב שייך לנתבעת, מנהלת חנות פרפקט ליין. התובעת נכנסה לחנות וטענה בפני הנתבעת כי היא זו שפגעה ברכבה וביקשה ממנה פרטים. לטענתה, הנתבעת הביעה את הפתעתה והצדדים יצאו לבחון את הרכבים. על אף שהנתבעת הבטיחה למסור את פרטי הביטוח לתובעת למחרת היום, חזרה בה בטענה כי אינה צריכה למסור הפרטים מקום בו לא פגעה ברכבה.

טוענת התובעת, כי מיקום הפגיעות בשני הרכבים ואופי הפגיעות, כמו גם התנהלות הנתבעת, מעידים כי הנזק לרכב התובעת נגרם על ידי הנתבעת.

3.מנגד, טוענת הנתבעת כי לא פגעה ברכב התובעת. לטענתה, התובעת האשימה אותה בפגיעה, היא נלחצה ויצאה לראות במה מדובר אך חזרה וטענה כי לא ייתכן שפגעה ברכב התובעת מבלי לשים לב.

דיון והכרעה:

4.הנטל להוכחת התביעה מוטל על כתפי התובעת מכח הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". על מנת לקבל התביעה, על בית המשפט להשתכנע כי מאזן ההסתברויות נוטה לטובת התובעת, קרי כי גרסתה עדיפה על פני גרסת הנתבעת. גם מקום בו משתכנע ביהמ"ש כי לאחר שמיעת הראיות נותרו גרסאות הצדדים מעויינות, הרי שלא הורם הנטל ודין התביעה להידחות.

5.בענייננו, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוצגו, ולאחר ששמעתי טיעוני הצדדים בפני, ועיינתי אף בהבהרת התובעת לאחר הדיון ביחס לטעויות הסופר שנפלו, לטענתה, בכתב התביעה, לא שוכנעתי כי התובעת הרימה הנטל המוטל עליה ומשכך, יש לדחות התביעה.

6.אין מחלוקת כי התובעת לא היתה עדה לתאונה. התובעת אף אינה סומכת טענתה כי הנתבעת היא שפגעה ברכב על עד ראיה שראה את הפגיעה.

למעשה, התובעת מנסה לבסס התביעה על ראיות נסיבתיות מהן עולה, לטענתה, כי הנתבעת היא שפגעה ברכבה וגרמה לו נזקים.

לטענת התובעת, רכבה עמד בכל במקום החניה משעות הבוקר ועד לשעות אחר הצהריים. אמנם, בעת שחזרה התובעת לרכב חנה בסמוך לרכבה רכב הנתבעת ואולם, לא הוכח האם רכב הנתבעת חנה במקום בכל אותן שעות או שמא חנו במקום באותו היום רכבים נוספים שיכלו לגרום לפגיעה.