ת"ק 55260-06-17 הדרי לוי נ' כהן

לפניי תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביום 22.3.17 בשעה ל08:15 לערך בכביש הראשי בבני ציון בסמוך למינימרקט המקומי שבמושב (להלן: "התאונה") , תאונה בה היו מעורבים רכב התובעת מס' רישוי 89-011-11 נהוג בידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") ורכב הנתבעת מס' רישוי 85-829-58 נהוג בידי הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת").

בתביעתה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בסכום הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה כמפורט להלן:

א. השתתפות עצמית בסך של – 1,667 ₪.

ב. כינון בסך של – 322 ₪.

ג. ירידת ערך הרכב בסך של – 1,650 ₪.

ד. הוצאות בסך של 1,000 ₪.

התובעת אשר נהגה ברכב התובעת עובר לאתונה ותוצאותיה תארה בעדותו את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינה את הדברים הבאים:

"ביום 22.3.17 בשעה 08.15 לערך, נהגתי ברכב שמספרו 89-011-11. נסעתי בכביש בבני ציון. הכביש שנסעתי בו כביש גישה, הכביש הראשי של בני ציון, הכביש ממזרח למערב, בערך במרכזו כשנכנסים למושב יש מפרץ קטן שמהווה חניה למינימרקט המקומי של המושב. מקום קטן. אני הייתי בקניות והאוטו שלי חנה במפרץ עם הפנים למכולת. כלומר, הרכב חנה בניצב למכולת כשחלקו האחורי לכיוון הכביש וכך חניתי במפרץ החניה הזה שמשמש חניה למכולת. שעת בוקר מוקדמת, אין נפש חיה ומכונית על הכביש. סיימתי את הקניות, נכנסתי לרכב, לא היה שום רכב מימין או משמאל, כשבאים ממערב למזרח הכביש הוא מעט בעליה. רכב הנתבעת הגיע למעשה ממערב למזרח, דהיינו מעט בעליה כך שמי שנוהג בו לא רואה את מה שמתרחש בחניה של המכולת ועליו לנסוע במהירות איטית כדי לבחון את הדרך שלפניו, נכנסתי לרכב וכדי להסיע את הרכב על מנת לצאת מהחניה התחלתי להסיע את הרכב לאחור תוך כדי סטיה ימינה, כי רציתי להשתלב בכביש ולנסוע מכיוון מערב למזרח ולהשתלב בכביש לכיוון היציאה מהמושב. מדובר בכביש שבו למעשה מסלול אחד לכל כיוון בלי קו הפרדה. כשהתחלתי את הסיבוב לא היה שום רכב באופק, אני נוסעת לאט, אני בסיבוב. לפתע אני שומעת צפצוף, ראיתי את הרכב שלה, היא נעצרה עצירה מוחלטת, צפצפה בברוטליות עם הרכ,ב מה שגרם לי לעצור באמצע הסיבוב, להסתכל ולשאול מה קרה לבן אדם בשמונה בבוקר שהיא ככה צופרת. מאחר והייתה בעצירה מוחלטת וראינו אחת את השניה המשכתי את הסבוב לאט, גם מתוך הנחה שאני ראיתי שהיא עצרה. כשאני אומרת שהמשכתי בנסיעה כדי להשלים את הסיבוב הכוונה שלי, שאני הייתי בנסיעה למעשה קדימה. אבל באופן שהרכב שלי עמד בכיוון לבצע מין סיבוב פרסה בכביש. לתדהמתי אני פתאום מרגישה שמישהו נכנס בי מהצד. טווח הראיה שלה, היא עומדת מולי, היא רואה אותי ואני לא רואה אותה. זה אומר שבן אדם החליט בכוח לנסוע ואין לי הסבר אחר לזה. אחרי שראיתי אותה רואה אותי, מפה היא בטווח ראיה והיא לוקחת החלטה להכנס בי. אני לא ראיתי אותה והיא ראתה אותי. אני יצאתי מנקודת הנחה שהיא תתן לי להשלים את הסיבוב, מה שלא קרה. לרכב שלי נגרמו נזקים. את הנזקים קבלתי מחברת הביטוח שבה אני מבוטחת ואני תובעת רק את אותם סכומים שלא קבלתי והם השתתפות עצמית בסך 1,667 ₪, כינון 322 ₪, ירידת ערך 1650 ₪ והוצאות בסך של 1,000 ₪. הנתבעת אירית כהן היא זו שנהגה ברכב שפגע בי. מספר הרכב שבו היא נהגה הוא 85-829-58. אחרי התאונה ירדנו מכלי הרכב, החלפנו פרטים. אני מבקשת לפסוק את סכום הנזק בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות".

התובעת לא נחקרה בחקירה נגדית.

הנתבעת, אשר נהגה ברכב הנתבעת עובר לתאונה ותוצאותיה, תארה בעדותה את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינה את הדברים הבאים:

"ביום 20.3.17 בשעה 08.15 לערך נהגתי ברכב שמספרו 85-829-58. נהגתי בכביש שבבני ציון המשמש ליציאה מהמושב. נהגתי בכיוון מערב למזרח. הייתי בדרכי לעבודה, נסעתי במהירות סבירה. הגעתי ובדרך הבחנתי שהתובעת עושה סיבוב פרסה, עושה לי מחטף לנתיב הנגדי. הייתי ממש קרובה אליה. צפרתי לעברה כדי להתריע, לאחר מכן עצרתי. זה כביש דו סיטרי רחב, הוא מסומן, יש קו הפרדה מקווקו על הכביש, יש חניה גדולה מאד ליד המכולת, הכביש מאד רחב. יש ראות לכל הכיוונים. היא עשתה לי מחטף. עצרתי וראיתי שהיא עצרה. הרכב של התובעת כבר היה בחצי סבוב על הכביש, כלומר היא התחילה לבצע את סיבוב הפרסה כדי לעבור מהנתיב שבו היא הייתה ולהשתלב בכביש ממערב למזרח. ברגע שהיא עצרה אני הבנתי שהיא הבינה את הטעות שלה ושהיא תמשיך להיות במצב של עצירה ושאני יכולה להמשיך בנסיעה ולכן אני המשכתי בנסיעה וראיתי שהיא מסיימת את הסיבוב בלי להסתכל ונכנסה בי. כלומר באותה עת שאני נסעתי גם היא נסעה וכך אירעה התאונה. היא נכנסה בי בכנף ובדלת וגרמה לי נזקים. אני לא סטיתי מהנתיב שלי. נסעתי ישר. אני טוענת שאני לא אחראית לתאונה. אני מבקשת לדחות את התביעה שהוגשה נגדי תוך חיוב התובעת בהוצאות".