ת"ק 55146-03-16 חמצני נ' גולן טלקום בע"מ

בתקופה הרלבנטית לכתב התביעה, דהיינו במהלך החודשים ינואר-פברואר 2016, היה התובע מנוי על שירותי הנתבעת ובסמוך לפני ה- 30.1.16, לקראת נסיעתו הצפויה לארצות הברית לאחר טיול בקובה, רכש אצלה חבילת גלישה בסך 173 ₪ כולל מע"מ.

בעתירתו לחיוב הנתבעת בהחזר הסכום הנ"ל בתוספת פיצוי בסך 2,000 ₪, טוען התובע שעם הגיעו למיאמי שבארצות הברית, הסתבר לו כי שירות הגלישה אינו עובד וכל נסיונותיו ליצור קשר עם הנתבעת באמצעות "מספר החירום" שנמסר לו על ידה בטרם צאתו מן הארץ, עלו בתוהו (ר' צילום המסך שצורף אל כתב התביעה ומלמד על 4 נסיונות התקשרות כושלים).

לטענת התובע העדר האפשרות לגלוש באינטרנט במהלך שהותו במיאמי פגע הן בארגון הטיול שלו והן ביכולת שלו, כבעל עסק עצמאי, לשרת את לקוחותיו בארץ.

מנגד, טענה הנתבעת כי "מספר החירום שלה זמין 24/7 במיוחד ללקוחות שנמצאים בחו"ל" וכי מן הרישומים שיש בידה עולה כי לא נעשה כל נסיון מצד התובע ליצור עמה קשר בזמן אמת ולכל היותר שיחותיו לא התקבלו אצלה – אם מפני שהוא ניסה להתקשר ולא המתין למענה ואם משום שהוא נמצא באותה עת באיזור ללא קליטה. עוד טענה הנתבעת כי התובע לא ניסה ליצור עמה קשר באף אחת מן הדרכים האחרות שעמדו לרשותו במהלך 5 הימים בהם הוא שהה במיאמי, לרבות באמצעות מכשיר אחר, מחשב זמין כלשהו וכיו"ב בדרך של פניה אל אתר האינטרנט שלה, בדוא"ל או בפייסבוק. את תשובתה לטענות התובע סיכמה נציגת הנתבעת שהופיעה בפני בהנחה ש"התובע מצא לו דרך חלופית לגלישה והחליט לוותר על החבילה שרכש וכעת הוא טוען שלא הצליח לתפעל אותה. הרי בן אדם שנמצא בחו"ל וצריך את הגלישה ייצור קשר, אלא אם כן הוא מצא משהו אחר".

בהתייחסותו אל הטענה האחרונה הנ"ל, אמר התובע – כשתחושת העלבון והתסכול ניכרו עליו מאוד: "...לא רק שזה ניתק לי ואני מחכה כמו אידיוט ואף מערכת לא מתקשרת אלי בחזרה... להגיד כטענה שאני קונה שירות ושבגלל שמצאתי דרכים חלופיות להשתמש בו אני תובע עכשיו כסף בחזרה, זו טענה שמעידה על חברות שנותנות שירות ומתגוננות בטענה שכולנו שקרנים ורמאים...".

לגופו של עניין הוסיף התובע: "...נכון שלא הייתי בארה"ב לבד, אבל הדרך היחידה שמצאתי זה שנכנסתי לאתר שלהם דרך איזה מחשב והצלחתי לראות שבאתר שלי אני פתוח לתקשורת נתונים בחו"ל. מעבר לזה לא מצאתי שם דרכים ואת הפנאי לנסות להתקשר אליהם דרך האינטרנט. גם לא הייתי זמין לחזרה שלהם אלי באותו מקום כי זה לא היה צמוד אלי... לא מצאתי אלטרנטיבה אחרת לגלישה מלבד כשהייתי במלון בערב והיה לי ווי.פיי. לא היו לי שירותי "ווייז" שזו היום בעיה להסתדר בחו"ל בלי זה ולא היתה לי דרך חלופית. אין לי פייסבוק. אמנם יש לי מייל אבל הסברתי את הבעיה...".

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיותיהם מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה. גרסת התובע נשמעה לי אמיתית ואמינה, בעוד שהנתבעת לא הניחה בפני בדל ראיה לתמיכת ההנחה המקוממת שלה בדבר החלטתו, לכאורה, לוותר על חבילת הגלישה לאחר שמצא דרך התקשרות חלופית. נסיון החיים אכן מלמד כי ישנם אנשים המנצלים או מנסים לנצל מערכות שונות בדרכי רמיה ואולם אני סבורה כי אין זה הוגן ואין זה מוצדק להתייחס אל המציאות המצערת הזו כאל "הנחת עבודה" ולחשוד תמיד, גם בכשרים.

משמצאתי את גרסת התובע מהימנה ובהעדר מחלוקת על כך שהוא לא עשה בחבילת הגלישה שנרכשה על ידו כל שימוש, אני מחליטה לחייב את הנתבעת להשיב לו את עלות החבילה במלואה ולהעמיד את גובה הפיצוי המגיע לו בגין הטירדה המיותרת שנגרמה לו, על סך של 500 ₪.

התוצאה היא אם כן שהתביעה מתקבלת בחלקה.