גורבולסקי נ' בן חיים

מונחת לפני תביעה להשבת שכר טרחת עו"ד שנגבה לטענת התובעת על ידי הנתבע מבלי שקיבלה ממנו שירות מלא.

לטענת התובעת היא שכרה את שירותיו של הנתבע לצורך הגשת תביעה כנגד בנה וכלתה בסכסוך שהיה להם לגבי דירת מגורים משותפת.

עוד לדבריה הנתבע תבע שכר טרחה בסך 30,000 ₪ בגין עבודתו והיא חתמה לו על כתב התחייבות, הגם שאיננה יודעת לקרוא עברית ולא הבינה את שכתוב בהתחייבות.

הנתבע הגיש בשמה תביעה ופעל בשמה אולם לדבריה הוא לא התייחס אליה כראוי והיא לא שבעה נחת מפעולותיו ולכן העבירה את הטיפול לעו"ד אחר שהגיע להסכם פשרה עם בנה וכלתה ואשר אושר בבית המשפט, והיא תובעת החזר חלקי של שכר הטרחה ששילמה לו בצרוף שכר הטרחה ששילמה לעו"ד שרעבי שסיים את המלאכה והכל בסך 21,000 ₪.

מנגד, טוען הנתבע כי הנתבעת חתמה במשרדו על הסכם שכר טרחה בו נאמר במפורש כי הוא ישולם גם במידה והתובעת תבקש להפסיק את טיפולו בתיק, היא הבינה היטב את שכתוב בהתחייבות, שכן גם בתה וחתנה היום נוכחים באותו המועד והם יודעי עברית. עוד טען הנתבע כי טיפל היטב בכל ענייניה של התובעת, נפגש עמה והגיש בשמה תביעה אשר במהלכה במסגרת בקשתה לסילוק על הסף שהגיש הבן אף ניהל בשמה מש"א ומתן ונוסח על ידו כבר הסכם הפשרה, אלא שהתובעת שחששה להתפשר פנתה לעו"ד נוסף- עו"ד שרעבי- על מנת לקבל חוות דעת נוספת בעניין ההסכם ואשר הגישו לבית המשפט כפי שהוא נוסח על ידי הנתבע ומבלי שכמעט הוכנסו בו איזה שהם שינויים כאשר פרטי ההתקשרות עם הנתבע עדיין הופיעו על ההסכם כפי שאושר על ידי בית המשפט.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים וועדיהם וקראתי את כתבי טענותיהם על נספחיהם הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות.

ואלה נימוקי:

1. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת חתמה על ההתחייבות לשכרו של הנתבע.

2. אין מחלוקת כי הנתבע טיפל בענינה של התובעת והגיש תביעה שהיתה בשלבי סיום כאשר התובעת החליטה להוציא אותה מידיו ולהעבירה לעו"ד שרעבי.