ת"ק 54965-03-14 טופורוב נ' דקו

1.בין הצדדים כאן נערכה עסקה במסגרתה, כך עולה מעיון בקבלה, סוכם כי הנתבע יבצע תיקון לדלת מטבח בעלות של 600 ₪ - ששולמו במזומן במעמד עריכת העסקה – ויבנה צוקל לארון המטבח בבית התובעת בעלות של 1,200 ₪, שישולמו ב-2 תשלומים שווים בכרטיס האשראי.

2.התובעת טוענת כי בניגוד לאמור בהסכם החליטו הצדדים במעמד עריכת ההסכם כי התובע יבצע תיקון לדלת המטבח בלבד, בעלות של 600 ₪, והצוקל המוצע לא יבוצע בשל עלותו הגבוהה. עוד טענה כי מיד לאחר הפגישה בין הנשיים יצרה עם הנתבע קשר טלפוני והודיעה כי אין לבצע את הצוקל ואין לחייב את כרטיס האשראי מפאת העובדה שמדובר היה במחיר גבוה עבורה. לשיטתה, על אף דברים אלו לא הסכים הנתבע לבטל את החיוב בכרטיס האשראי, וזה חויב. בנוסף טענה כי מאז ועד היום, ובחלוף שנה ומחצה מעולם לא הגיע הנתבע להשלמת העבודות, לא השיב את הדלת הפגומה והדלת התקינה שנטל מארון המטבח כדוגמא, והפר את התחייבויותיו כלפיה.

3.הנתבע גרס מנגד כי אין ממש בטענות התובעת. לשיטתו הקבלה מתארת את הסכמות הצדדים במלואן, התובעת לא יצרה עימו קשר לביטול עסקת רכישת הצוקל ולמעשה נודע לו על כוונתה לבטל את העסקה שנערכה רק לאחר שיצר עימה קשר לשם תיאום ביצוע ההתקנה בחזרה, ולאחר שהוציא הוצאות וטרח בהכנת הצוקל המוזמן. לשיטתו, סירבה התובעת לתאם מועד ההתקנה דין תביעתה להידחות.

4.לאחר ששמעתי את הצדדים נחה דעתי כי עסקת הזמנת הצוקל אמנם נערכה בידיעת הצדדים ומתוך כוונה מלאה לעריכתה, וכי אין ממש בטענה כי התובעת לא ידעה שהעסקה נקובה בהסכם וכי היא מתחייבת בביצוע תשלומים על פיה. התובעת אישרה כי רצתה צוקל למטבח, כי היתה לבדה בבית בעת שהגיעו הנתבע ועובד מטעמו וכי מסרה את פרטי כרטיס האשראי בשים לב לעלות הגבוהה של העסקה. מדבריה ומדברי בנה אני למדה כי התחרטה וביקשה לבטל את עזקת הזמנת הצוקל רק לאחר לכתו של הנתבע מביתה, ואין מדובר בעסקה שלא היתה מודעת להיווצרותה בזמן אמת. זאת ועוד, פרטי כרטיס האשראי, עלות העסקה ומספר התשלומים צוינו בספרות לועזיות ולא מצאתי בעובדה שהתובעת אינה דוברת עברית כהסבר סביר לכך שחתמה על הקבלה לאישור העסקה מבלי להבין את תכנו בנסיבות המקרה.

5.בניגוד לגרסתו המקורית של הנתבע, אישר הנתבע בדיון כי התובעת יצרה עימו קשר טלפוני עוד באותו יום בו נערכה העסקה וביקשה לבטל את עסקת רכישת הצוקל. לשיטתו, שוחחה איתו מספר פעמים באותו לילה והיה לו ברור ומובן כי עליו לשוחח עם בעלה טרם שיחל בביצוע העבודות שכן זו חוששת מפני נטיל האחריות להוצאה הכספית הנדרשת במסגרת העסקה. הנתבע הגדיל לטעון כאשר טען כי לא החל בביצוע הצוקל טרם שנתקבל אישור מהבעל, אלא שבהמשך התברר כי לשיטתו לא שוחח בעצמו עם בעלה של התובעת, והיה הוא בשיחת ועידה עם חברת כרטיסי האשראי שעה שזו דרשה את אישור הבעל טלפונית.

6.בעלה של התובעת הכחיש כי שוחח עם חברת כרטיסי האשראי ואישר את העסקה, וכן הכחיש כי שוחח עם מי מטעם הנתבע או עם הנתבע עצמו ואישר עסקה זו. אציין כי הנתבע גרס שחברת כרטיסי האשראי חייבת היתה לקבל את אישורו של הבעל לעסקה בשל העובדה שהכרטיס רשום על שמו, אלא שטענה זו לא הוכחה כדבעי, וממילא עיון בתדפיס כרטיס האשראי שצורף לתביעה מלמד כי חברת כרטיסי האשראי ממענת את מכתביה ישירות אל התובעת בכל הנוגע לחיובים בכרטיס האשראי של בעלה, דבר שיש בו כדי ללמד לכאורה על זכותה המוכרת של התובעת לעשות שימוש בכרטיס האשראי האמור.

7.בנוסף טען הנתבע כי הוא עצמו לא בנה את הצוקל אלא עובדים מטעמו, ואולם אלו לא הובאו להעיד כאן מתי החלו בביצוע הצוקל.

8.הנתבע הוסיף וטען כי משהוכן הצוקל ותוקנה הדלת ביקש לתאם עם התובעת מועד לביצוע ההתקנה של הדברים, תוך שהוא מבהיר באוזניה כי בעלה אישר את הכנת הצוקל, אלא שזו מיאנה לביצוע ההתקנה והכחישה ההסכמות. הנתבע טען כי דברים אלו לא הוחלפו ישירות בינו לבין התובעת כי אם בין עובד מטעמו לבינה, ואולם העובד האמור לא הובא לעדות כאן בעניין, ובנוסף לא הובאו תדפיסי שיחות יוצאות שיש בהם כדי ללמד כי אמנם נערכו שיחות מטעם הנתבע ו/או מטעם עסקו אל התובעת לתיאום ההתקנה כאמור, ולמעשה טענות התובעת המכחישה קיומה של שיחה כאמור והעומדת על טענתה כי עד לשעה זו לא ביקש מי מטעם הנתבע לתאם את ההתקנה נותרה כעדות ישירה יחידה בעניין, וממילא אף הותירה רושם מהימן על ביהמ"ש.

9.מכל האמור עד כה נחה דעתי כי בין הצדדים נערכה עסקה, כמפורט בקבלה המפורטת מעלה, אשר מורכבת משני חלקים: