ת"ק 54949-06-15 זיסקינד נ' חזן

התובע הזמין מהנתבע בסוף שנת 2013 עבודת איטום גג ביתו, ושילם לנתבע 4,000 ₪. התובע טוען כי הצעת המחיר של הנתבע היתה 8,000 ₪, אך בתיווך מכר, הוסכם על תשלום של 4,000 ₪. בחורף שנת 2014 התחילו נזילות, התובע טוען כי פנה לנתבע טלפונית, וזה הבטיח כי יבוא, אך לא הגיע במשך שנה שלמה. התובע צירף צילום מסרון שלו מיום 20/11/14, בו הוא כותב לנתבע כי אינו זמין לפניותיו בטלפון, כי הוסכם שהנתבע יבוא אך הוא לא בא, וכי הגשם התחיל, והוא מבקש כי הנתבע יודיע לו טלפון מתי יבוא. לאחר מכן הוצגה תשובת הנתבע מיום 27/11/14, לפיה בשבוע הבא הוא מגיע לאזור ויעדכן את התובע. התובע טוען כי הנתבע לא הגיע, הוא פנה אליו שוב ביום 21/1/15, חזר על כך שהנתבע הבטיח מספר פעמים שיבוא לתקן את הליקויים. התובע מסביר כי מצטבר עובש בבית, ושולח לנתבע תמונות של מצב הדירה. ביום 22/1/15 הנתבע מבטיח לתובע במסרון כי ידבר עמו אחה"צ ובכך מסתיימת התכתובת שהוגשה. התובע, עו"ד בעצמו, שאינו עובד במקצועו לדבריו, שלח לנתבע מכתבי דרישה ביום 15/3/15 וביום 20/4/15. לכתב התביעה צורפה גם חוות דעת, לאחר ביקור שנערך בדירה ביום 28/5/15, ובה קבע השמאי כי עבודת האיטום לקויה בהעדר איטום סביב לארובה, הנחה לקויה של היריעות הביטומניות, שלא בחפיפה מלאה, דבר הגורם לחדירת מי גשמים מתחתן, שקעים בגב היריעות ואיטום זפת ליד המרזבים לא מלא. השמאי אמד את עלות תיקון העבודה ב-13,470 ₪, את פינוי הפסולת ב-2,400 ₪, את תיקוני הטיח והצבע בדירה בסך 10,620 ₪ ואת "פירוק ושינוע בדירה" בסך 3,500 ₪, סה"כ 29,990 ₪. שכר טרחת השמאי עמד על 1,180 ₪. צורפה גם הצעות המחיר, עליהן התבססה חוות דעת השמאי, ותמונות הגג והדירה.

הנתבע הגיש את כתב ההגנה רק יום לפני הדיון, וטען כי הדבר נבע מכך שקיבל את כתב התביעה באיחור. המסירה באמצעות בית המשפט הוחזרה מסיבת "לא נדרש" ביום 19/8/15 והתובע ביצע מסירה אישית בהדבקה ביום 10/3/16.

הנתבע טען כי לא ביצע איטום לכל הגג, אלא רק ל-15 מ"ר ממנו, כי לא ביצע איטום למרזבים, העשויים מפח, דבר שאינו בתחום עיסוק הנתבע ולא בגג רעפים. הנתבע טען כי בתום העבודה ביצע מבחן הצפה לגג שנאטם, וכי עלות העבודה לא היתה 8,000 ₪, כטענת התובע אלא 3,000 ₪. לכתב ההגנה לא צורף דבר.

בדיון הסביר התובע כי הוא, רעייתו והילדים מתגוררים ביחידת דיור מעל בית הוריו, ואישר כי הנתבע ביצע עבודות רק בשטח הגג השטוח, הנמצא מעל הבית, כמעט על כל חלקיו. התובע חזר על כך שפנה לנתבע פעמים רבות על מנת שיתקן את הליקויים בעבודה, עד שלא נותרה ברירה, והוא פנה לשמאי. לשאלתי השיב התובע כי לא ביצע את העבודות, שהציע השמאי לפתרון הבעיה, מאחר ולא היה לו הסכום הנדרש, אלא הוא ביצע רק תיקוני צבע וטיח בתוך הדירה בעלות של 2,500 ₪. לא הוצגה קבלה. לא הוצגו אסמכתאות על התשלום לנתבע.

הנתבע לקח אחריות על עבודת הנחת היריעות על הגג השטוח, חזר על טענתו כי לא עסק בגג הרעפים, המצויים משני צדדיו של הגג השטוח (הוצגה תמונת בית התובע והוריו בטלפון הנייד של הנתבע, המדובר בבית ישן יחסית). הנתבע טען כי הנזילה המדוברת אינה נובעת מהגג אלא מחלון שמש מרובע בשטח מטר על מטר בגג המקלחת, היוצר עיבוי. התובע אישר את קיומו של החלון המדובר באמצע הגג אך טען כי באמצע הבית יש גג וכי החלון אינו מעל המקלחת. הנתבע המשיך והכחיש את הטענה בעניין הניילון בצידי גג הרעפים, שהתובע טען כי הנתבע יישם, טען כי עלות העבודה היתה 5,000 ₪ ולבקשת המכר המשותף הפחית את התשלום לתובע ל-3,000 ₪, ששולמו בשלושה צ'קים. לא הוצגו מסמכים. הנתבע הסכים לתקן את העבודה או להחזיר את הכסף, וטוען כי הדליפות נובעות מסדקים בקירות, דבר שנראה בתמונות, וטען כי אינו אחראי לשיפוע בגג, שלא הוא ביצע, או למרזבים, והציג תעודת אחריות, שהוא נוהג לתת בגין עבודותיו.

לאחר ששמעתי את הצדדים, אני מוצאת כי הנתבע אחראי לחלק ניכר מהנזק הנתבע. מחדליו של הנתבע הינם שניים: האחד, אי הענות לדרישת התובע לתיקון עבודתו, משהתגלו הפגמים והנזילות. הנתבע לא התייחס במילה לכך שנמנע מלבוא לבית התובע במשך מעל שנה לבדוק את המצב ולתקן למרות הבטחתו. המחדל השני הינו בביצוע עבודת איטום חלקית בגג, ללא התייחסות לארובה, העובדת במרכז הבית, לגגות הרעפים ולמרזבים שבצידיו. אם נכונה טענת הנתבע כי הנזילות נבעו מאיטום בשטח שלא התחייב לאטום, הרי שלא פעל כאיש מקצוע סביר בתחום האיטום, משנטל על עצמו עבודה, שאין בה כדי לתת מענה לצורך באיטום גג. הנתבע לא הכחיש את אחריותו ליריעות הביטומניות, שהונחו על ידו, ולא סתר את הקביעה המקצועית של השמאי, שביקר במקום. טענתו כי הנזילות בתקרות הדירה בקומה האחרונה נובעות מסדקים בקירות אינה יכולה להתקבל ולא נתמכה בראייה כלשהי, מטעם איש מקצוע. הנתבע אפילו לא עלה לגג לאחר שנת 2013.

העלות הנמוכה שגבה הנתבע עבור העבודה אינה מהווה הגנה, והזמן הרב שחלף וההזדמנויות הרבות שניתנו לו בסוף שנת 2014 ובשנת 2015 לתקן את העבודות בעצמו, אינן מצדיקות מתן הזדמנות נוספת לתיקון על ידי הנתבע עצמו. בוודאי שהחזרת הכסף ששולם בשנת 2013 אינה תרופה רלוונטית לתובע.

מצאתי לנכון להפחית את סכום הפיצוי, בהתחשב בעובדה שהשמאי נקב בסכומים, המבוססים על חוות דעת של איש מקצוע אחד בלבד, בכך שלא ציין את שטח הגג, אליו התייחסה חוות הדעת והצעת המחיר, ובכך שלא לקח בחשבון את מצבו התחזוקתי של הבית עובר לעבודות, שבוצעו ע"י הנתבע. גם התובע אישר כי ביצע תיקוני טיח וצבע בכל הבית בעלות של 2,500 ₪, כך ש"הבית במצב שלו היום כמובן לא כמו שבתמונות. לפני החורף האחרון הבית נראה חדש לגמרי אך כעת משעבר החורף החלו שוב הנזילות" (פרוטוקול מיום 29/3/16, עמ' 3, שורות 5-9). מכאן שהערכת המחיר של השמאי והצעת המחיר בסך 10,620 ₪ הינה מופרזת, וניתן היה לבצע את העבודות במחיר נמוך יותר. הדבר משליך גם על שאר הסכומים בהערכת השמאי, אך הבאתי בחשבון שאין דין עבודת איטום, הדורשת מקצועיות גבוהה ואחריות, כדין עבודות טיח וצבע, שהתובע ביצע בעלות נמוכה ע"י בעל מקצוע, שאינו עוסק מורשה.

הסיכום הינו כי אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

10,000 ₪ עבור פירוק וביצוע עבודות האיטום בגג שמעל דירת התובע, 2,500 ₪ עבור טיח וצבע בדירת התובע, 1,180 ₪ בגין שכר טרחת השמאי, ו-2,000 ₪ בגין ההוצאות העקיפות של צביעת הדירה לאחר תיקון הגג (פירוק והרכבת ארונות, טרחה בהעברת רהיטי הבית מחדר לחדר, ונקיון).