ת"ק 54830-05-14 מכאלוב נ' עיריית פתח תקווה

בפני תביעה שעניינה בעתירת התובעת לביטול הודעות קנס שהוצאו כנגדה ע"י הנתבעת בגין עבירות חניה וכן ביטול עיקולים שהוטלו על רכושה כתוצאה מהעדר תשלום אותם קנסות ופיצוי כספי בגין עוגמת נפש וביטול זמן.

לטענת התובעת, הודיעה לנתבעת על העברת השימוש ברכב שבבעלותה לצד ג', ואף המציאה לידיה תצהיר מאת אותו צד ג', שנחתם ביום 20.06.10. חרף האמור, הטילה הנתבעת קנס כספי על התובעת בגין חניה במקום אסור וכן ביצעה כנגדה הליכי גבייה.

לטענת הנתבעת, דינה של התביעה להידחות מן הטעם של העדר סמכות מקומית. לטענתה, הסעד לו עותרת התובעת הוא למעשה השגה על הרשעה ומכאן שדינה להתברר בפני ביהמ"ש לעניינים מקומיים.

לגופו של עניין טענה הנתבעת, כי מצאה שאין זה סביר להסתמך על תצהיר צד ג' משנת 2010 לעניין הודעת קנס שניתנה כשנתיים לאחר מכן, שעה שלטענת התובעת מסרה לצד ג' את השימוש ברכב בלבד ולא בוצעה העברת בעלות.

במסגרת הדיון שנערך בפני ולאחר שהובהרו לתובעת סיכוניה בהליך (הנובעים בין היתר מן העובדה שצד ג' אשר לטענתה הרכב נמצא בשימושו לא הובא לעדות על ידה ומן הבעייתיות הקשורה בשאלת הסמכות העניינית), ניתנה לתובעת שהות בת 7 ימים להתייעץ ולהודיע האם הינה עומדת על תביעתה, אם לאו – שאז תוותר הנתבעת על הוצאותיה בגין ניהול ההליך.

בהודעה שנמסרה ע"י התובעת בהמשך לאמור מסרה האחרונה, כי היא עומדת על תביעתה שכן אין היא סבורה שהיה עליה לחדש את הודעת העברת השימוש לצד ג' ולעדכנה.

ומכאן, הצורך בהכרעתי:

לאחר שלמדתי טענות הצדדים בכתב ושמעתי טיעוניהן בעל פה, נחה דעתי כי דינה של התביעה להידחות.

אכן, כטענת הנתבעת הסעד המבוקש ע"י התובעת – היינו, ביטול הקנסות וההליכים שננקטו מכוחם – אינו מצוי בגדר סמכותו העניינית של בימ"ש זה.

למעשה, מדובר בביטולו של פסק דין מרשיע המצוי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים ו/או בית משפט שלום, ובהיות תביעה בלתי מתאימה להידון במסגרת בית המשפט לתביעות קטנות, אין לי אלא להורות על דחייתה.