סרור נ' מחסני רהיטים בפאניקה בע"מ

תביעה קטנה ע"ס 18,000 ש"ח.

בכתב התביעה נטען כי התובעת רכשה מהנתבעת בשנת 2011 מערכת ישיבה ( 2+3) לסלון ביתה תמורתו שילמה סך של 7,500 ש"ח בתוספת 300 ש"ח עבור דמי הובלה והתקנה עם אחריות לתקופה

של 3 שנים.

לאחר הספקת המוצר התברר כי הוא פגום – בקיעים וחורים החלו להופיע והנתבעת לקחה את המערכת, צבעה אותה והחזירה לבית של התובעת.

ברם, תיקון זה לא עזר, שכן הקפיצים של המערכת החלו להתעקם והמושבים שקעו. לאחר דין ודברים, אספה הנתבעת את המערכת הפגומה וטענה כי הספה נשלחה לאיטליה לצורך בדיקתה על מנת לברר מדוע המערכת פגומה. ברם, עברו חודשים והמערכת לא הוחזרה . נציגי הנתבעת טענו כי המערכת עדיין באיטליה , או אז הודיעה התובעת לנתבעת כי בכוונתה לפנות לבית המשפט. לטענת התובעת, למרבה הפלא יום למחרת השיחה , מערכת הישיבה שנשלחה לכאורה על ידי הנתבעת לאיטליה הוחזרה לביתה של התובעת לאחר שנצבעה בשנית אלא שגם הפעם היא הוחזרה פגומה וקפיציה מעוקמים ושוקעים מתחת לריפוד. עקב כך נאלצה התובעת לרכוש מהנתבעת בחודש יולי 2012 מערכת ישיבה אחרת 2+2 עליה שילמה 1,500 ש"ח והנתבעת אספה את המערכת הראשונה הפגומה.

במהלך חודש אוגוסט 2012 רכשה התובעת מהנתבעת מערכת חדשה תלת מושבית שתתאים למערכת ה 2+2 וזאת כנגד תשלום בסך של 4,400 ש"ח. גם מערכת זו התברר כי פגומה היא. התגלו בה מההתחלה מספר קטן של חורים שבהמשך התחילו להתפשט וכתוצאה מכך החל הריפוד להתפורר הן במושבים והן במשענות היד עד כדי שחיקה חמורה של הריפוד. הפירורים של הריפוד מלכלכים את הבית דבר שגורם לתובעת ולבני ביתה טרדה וטרחה כשהם נאלצים לנקות ללא הרף ובאופן קבוע את הבית מפירורי הריפוד.

התובעת מבקשת סעד כספי בסך של 18,000 ש"ח. התובעת אינה מטריחה את עצמה בכתב התביעה לפרט כיצד הגיעה לסכום זה.

הנתבעת טענה בהגנתה כי יש לדחות את התביעה על הסף בהעדר יריבות. מדובר בתביעה טרדנית . התובעת חתמה על התחייבות כי לא יהיו לה כל טענות או תביעות נגד הנתבעת ומשכך מנועה היא מלטעון או לתבוע בכל הנוגע לעסקת רכישת מערכת הישיבה האחרונה.

אשר למערכת הישיבה התלת מושבית ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה שכן מיום רכישת המערכת חלפו 4 שנים כך שאף לשיטת התובעת בדבר שלוש שנות אחריות ( המוכחשת מכל וכל) הרי שמועד זה חלף. מה גם שהאחריות על פי חוק היא לתקופה של שנה בלבד . כך או אחרת, בעקבות פנייה זו הגיע נציג הנתבעת לביתה של התובעת ומצא כי מערכת הישיבה נמצאת מחוץ לבית "בעלת נזקי מזג אויר גשם ושמש". לטענת הנתבעת, הצבת המערכת בשמש "תחת כיפת השמים" תוך חשיפה ממושכת לשמש ולגשם אינה בגדר נזק בר אחריות ומשכך אין לתובעת להלין אלא על עצמה.

בישיבה הראשונה התייצבה התובעת בלבד אף כי הנתבעת הוזמנה כדין. התובעת חזרה על עיקרי טענותיה. ביחס למערכת התלת מושבית טענה כי " ..........אמרתי שאולי ניקח עוד סלון באותו צבע, רכשתי עוד כורסה שעלתה לי 5,000 ₪ חשבתי שזה עור. לא עבר שנה וראיתי נקודות כמו חורים, התברר שהכול התחיל להתקלף וזה עף כמו נוצות של אפרוחים שחורים, כל מי שנכנס אמר מה זה הסלון הזה. מציגה לעיון בית המשפט תמונות של הסלון"