ת"ק 54800-01-14 מזרחי מזור נ' אופיר ואח'

בפני תביעה שעניינה בדרישה לתשלום שכ"ט עורך דין.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי בראשית חודש יוני 2012, שכרו הנתבעים את שירותיו של התובע לייצגם בשתי תביעות לפיצוי בגין נזקי גוף מתאונות.

אין מחלוקת, כי הנתבעים הגיעו לפגישת ייעוץ אצל התובע וכי במהלכה נמסרו לתובע כלל המסמכים הרלוונטיים לתביעה.

עוד אין מחלוקת, כי עפ"י הסכם שכר הטרחה שנערך בעל פה בין הצדדים, סוכם כי התובע יהא זכאי לקבלת אחוזים מן הפיצוי שיתקבל בסופם של ההליכים המשפטיים.

לטענת התובע, לאחר שהקדיש שעות רבות מזמנו בהכנת התיק, בדיקת המסמכים ובמו"מ עם חברות הביטוח השונות, משך תקופה ארוכה, התחוור לו לפתע כי הנתבעים מיוצגים בתביעות האמורות ע"י עו"ד אחר זולתו, וזאת ממסרון שנשלח לו בחודש נובמבר 2013 ע"י הנתבעת 2, ובו כתבה "תודה על העזרה אבל אנחנו מטופלים ע"י עו"ד אחר וסיימנו כבר את התביעה הראשונה, תודה".

בנסיבות האמורות, עתר התובע לחייב את הנתבעים, לשלם שכר טרחה בסך 1,000 ₪ בתוספת מע"מ, עבור כל אחת מין התביעות, סה"כ 2360 ₪.

מנגד, טענו הנתבעים, כי מספר חודשים לאחר ההתקשרות עם התובע והואיל וזה לא עשה דבר לקידום התביעות, הודיעו לו כי אינם מעוניינים עוד בשירותיו, ופנו לעו"ד אחר. עוד נטען, כי מאחר והבסיס להסכם שכר הטרחה הוא אחוזים מתוצאה סופית של ההליכים, הרי שהתובע אינו זכאי לתשלום שכ"ט כלשהו.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות שהובאו בפני, נחה דעתי כי דינה של התביעה להתקבל. ואלו נימוקיי:

ההתקשרות בין התובע לבין הנתבעים היא במהותה חוזה קבלנות, המוגדר בסעיף 1 לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974 כ"חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר כשהקבלן אינו עובדו של המזמין". ואולם, חוזה קבלנות בין עורך-דין (התובע) לבין הלקוח (הנתבעים) הינו חוזה מיוחד, כיוון ששירותיו של עורך-דין עבור לקוחו הינם שירותים אישיים המבוססים על יחסי אמון בין עורך הדין

ללקוחו (רע"א 15/05 עו"ד בלטר נ' יגאלי, תק-על 2005(3) 2445), ולפיכך הדין מקל על האפשרות הקיימת למזמין (הלקוח) להפסיק את החוזה. הלכה היא, שכל עוד לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא לתוך הסכם שכר הטרחה בין עורך-הדין ללקוח תנאי מכללא, לפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך-הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלם ההליך המשפטי שבקשר אליו נתבקשו שירותיו של עורך-הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג, תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו.