ת"ק 54611-11-12 כהן ואח' נ' מן ואח'

בפניי תביעה שעניינה דרישה של התובע, דייר מוגן, מהנתבעים (הנתבע 2 משמש בעלים של הדירה; הנתבעת 1 היא אשת הבעלים) לתשלום פיצוי ע"ס כולל של 32,200 ₪, סכום המשקף על פי הנטען נזק שנגרם לדירה כתוצאה מעבודות שיפוץ שבוצעו בבית המשותף בו מתגורר התובע. הנתבעים הגישו הודעה לצדדי ג' המופנית אל הקבלנים שביצעו עבודות שיפוץ בבית המשותף.

המחלוקת העובדתית מורכבת. הדיון התקיים בביהמ"ש לתביעות קטנות, ללא ייצוג משפטי בדיונים. הנתבעים ביקשו להורות על העברת ההליך אל בימ"ש השלום בתל-אביב, אולם התובע התנגד, מחמת היעדר יכולת כלכלית לנהל את ההליך בביהמ"ש השלום, על כן ניתנה החלטה בדבר הותרת התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות [עמ' 1, ש' 9; עמ' 2, ש' 3 – 4; עמ' 3, ש' 21 – 22]. הוצע לתובע לתקן את התביעה. התובע הבהיר שהוא אינו חפץ בכך [עמ' 3, ש' 2]. על אף האמור, ניתנה לתובע אפשרות לתקן את התביעה. בקשה לתיקון כתב תביעה הוגשה, במסגרתה הותר התיקון, כאשר סכום התביעה הוגדל והועמד על מלוא הסכום המצוי בסמכותו של ביהמ"ש לתביעות קטנות. מהבקשה לתיקון משתמע שהתיקון מתייחס גם לגורם נוסף, בעל הדירה שדירתו מצויה מעל לדירת התובע (מר נדב בית און, להלן – "נדב"), זאת, בעיקרם של דברים ועד כמה שניתן להסיק מהאמור בבקשה, בגין אי קיום הבטחה להתקין תריס חשמל אטום מרוחות. בפועל, נדב לא צוין כנתבע בתיק ביהמ"ש, לא בוצעה לו מסירה כלשהי והוא לא נטל חלק כלשהו בהליך המשפטי (נדב גם אינו מוזכר כבעל דין בסיכומי התובע). שרון וניר מיטרני, אשר נזכרים אף הם בבקשה, נטלו חלק בהליך, מעצם צירופם כצדדי ג' על ידי הנתבעים. אני מבהיר, כי מעצם העובדה שלא בוצעה מסירה כלשהי בתיק לנדב ושהוא לא נטל חלק כלשהו בהליך, פסק-הדין אפוא אינו חל במערכת היחסים שבין התובע לנדב ואין בפסק-דין זה כדי לגרוע מזכותו של התובע להגיש תביעה כנגד נדב.

פרק זמן ממושך הוקצה לשמיעת התיק, הרבה מעבר למסגרת הזמנים הנהוגה בביהמ"ש לתביעות קטנות, כל זאת על מנת למצות את הבירור העובדתי ולהידרש לטענות – טענות התובע וטענות בעלי הדין הנוספים. כמו כן, אפשרתי לצדדים לסכם את טענותיהם בכתב, באמצעות עורכי-דין, וניתנה שהות ממושכת להגשת הסיכומים. זאת ועוד, ניתנה לתובע הזכות להגיש סיכומי תשובה (התובע שב והגיש את כתב הסיכומים הראשי).

בסופו של יום, על אף מסגרת הזמנים והעובדה שהתאפשרה הגשה של סיכומים באמצעות עורכי-דין, הגעתי למסקנה לפיה לא עלה בידי התובע – כלל ועיקר – להניח תשתית עובדתית ומשפטית על אודות אופי וטיב הנזקים בדירה, מקור הנזקים, היקפם המדויק של הנזקים והגורם האחראי לפצות את התובע בגין אותם נזקים נטענים. בנסיבות כאמור, דין התביעה להידחות. ממילא נדחית גם ההודעה לצדדי ג'.

על יסוד קביעה עקרונית זו, מתייתר הצורך להידרש לטענות הנתבעים ככל שהן מתייחסות למישור היחסים שבין בעלים של נכס לדייר מוגן בנכס. אציין, עם זאת, כי את הטענה המקדמית בסוגיית הסמכות העניינית – הטענה לפיה הסמכות לדון ולהכריע בהליך מסורה לבית הדין לשכירות, על פי סעיף 68 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, איני מקבל, מהטעם שעניינה של התביעה באירוע תוצאתי – נזקים נטענים שמקורה בשיפוץ בבית המשותף – שאינו קשור למהלך העניינים הרגיל שבין בעלים של נכס ודייר מוגן. להלן הנימוקים על-פיהם התקבלה המסקנה בדבר דחיית התביעה:

בהנחה שנגרמו לדירה נזקים, כולם נזקים כתוצאה משיפוץ שנערך בבית המשותף ולא מחמת עניינים הקשורים להתנהלות "רגילה" שבין בעלים של נכס ודייר מוגן, גם במצב דברים כאמור דין התביעה להידחות, מאחר והתובע לא הניח תשתית עובדתית לפיה הנתבעים הם הגורם האחראי לנזקים או שהנזקים קשורים לעבודה שהם (או מי מהם) הזמין מהצדדים השלישיים.

במקביל לעבודות שבוצעו לצורך תיקון, חיזוק ושיפוץ מעטפת הבית המשותף, בוצעו עבודות נוספות על ידי בעליו של הנכס בקומה שמעל דירת התובע, נדב. העבודות כאמור החלו טרם שהחלו העבודות לתיקון, חיזוק ושיפוץ מעטפת הבית המשותף. מדובר היה בעבודות בנייה ושיפוץ בהיקפים נרחבים, כאשר לא ניתן – על יסוד הראיות שהובאו בהליך – ולמעשה בהיעדר חוות דעת של מהנדס בניין – לקבוע שאופי הנזקים בדירה תואם נזקים שנגרמו על ידי שיפוץ מעטפת הבית המשותף, להבדיל מנזקים שניתן לאפיין אותם כנובעים מהעבודות בדירה שמעל לדירת התובע.

ראו לעניין זה עדות התובע: "הדירה העורפית והחלק שלי זה נדב עם הקבלנים שלו בנו שתי קומות מעליי. מקדימה איפה שסולינו הם לקחו את המזגנים שלו ושמו במרפסת שבנויה על הגלל של החדר שינה שלי וזה הציף מפני שהמרזב היה סגור וזה הזיק לא החדר שינה. ארז ראה את הכול והיה עד וצעק על הקבלנים" [עמ' 17, ש' 18 – 21];

לשאלה האם מקור הנזק הוא העבודות בדירות שמעל לדירת התובע השיב התובע: