חנימוב נ' וולף רביבו ואח'

מלכתחילה הוגשה תביעה על סך כ-4,800 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים. התביעה הוגשה נגד הנתבעות ונגד שתי נתבעות נוספות, שכן התאונה היתה תאונת שרשרת ורכב התובעת היה הראשון בשרשרת זו.

ביום 3.10.17 ניתן, בתביעה מקבילה שהוגשה על ידי מבטחת התובעת, פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' הש' ל' שגב; תא"מ 1287-12-17) ובו נקבע כי האחריות לתאונה מוטלת על כתפי הנתבעות 1 ו-2.

על אף האמור, לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות באשר לתביעה שלפני והצדדים טענו במסגרת הדיון.

התובעת חזרה על כתב התביעה. נזקיה, כך נטען, מורכבים מראשי הנזק הבאים:

1,749 ₪ בגין הפסד הנחת העדר תביעות;

445 ₪ בגין השכרת רכב;

840 ₪ בגין אבדן ימי עבודה;

1,750 ₪ בגין עגמת נפש ובזבוז זמן.

בדיון הוברר כי גם לגרסת התובעת עלות הפסד הנחת העדר התביעות היא 551 ₪, ולא כמצוין בכתב התביעה (מהאישור שצורף עולה כי עלות הפרמיה הקודמת של התובעת היתה 1,749 ₪ ועלות הפרמיה החדשה והיקרה יותר – 2,300 ₪).

מהחשבונית שהוצגה בקשר להשכרת הרכב (חשבונית מספר 202321091 של חברת שלמה תחבורה בע"מ, מיום 3.5.16) נמצא כי דמי השכירות בסך 445 ₪, כנטען, שולמו עבור 10 ימי שכירות. הקבלה מהמוסך, שצורפה לכתב התביעה, תומכת בטענה כי העבודה על הרכב נמשכה 10 ימים – מ-24.4.16 ועד ליום 3.5.16.

התובעת הציגה גם אישור על אבדן שני ימי עבודה ועוד חמש שעות עבודה, אולם לא מצאתי ראיות לעלותם של ימי עבודה אלו או לאפשרויות שעמדו לפני התובעת לצמצם נזקיה בהקשר זה (וזאת בקשר לחובתו של תובע להקטין נזקיו).

הנתבעות טענו בדיון כי, למעשה, המחלוקת היא בסך 274 ₪ (ולא 551 ₪), מתוך השוואה בין הפוליסה החדשה לישנה. מעיון בנספחי כתב התביעה עולה כי, אכן – עבור הפוליסה מאפריל 2016 ועד מרץ 2017 נדרשה התובעת לשלם סך 2,026 ₪ ועבור הפוליסה מאפריל 2017 ועד מרץ 2018 – כמצוין לעיל – 2,300 ₪).

התוצאה היא כי עלה בידי התובעת להוכיח נזק בגין אבדן העדר הנחה בסך ההפרש בין מחירי הפוליסות, בסך 274 ₪, וכן את עלות השכרת הרכב בסך 445 ₪. לא עלה בידי התובעת להוכיח את ראש הנזק של אבדן ימי עבודה – ונוכח המתואר לעיל, והעובדה כי לא השכילה להגיע להסכם עם הנתבעות לאור הכרעת בית משפט השלום בתל אביב ונדרשה להליך נוסף, תוך בזבוז זמן הצדדים ובעלות של זמן שיפוטי – לא הוכיחה גם את ראש הנזק של עגמת נפש ובזבוז זמן (שמלכתחילה עמדו על שיעור לא מידתי של יותר משליש מסכום התביעה המקורי).