מורי נ' פאר

זו תביעה להחזר כספי בעניין מוצר פגום.

התובע עותר לסך של 1100 ₪ ועוד 500 ₪ הוצאות משפט.

התובע רכש מכונת גילוח בשווי 1300 ₪ ולטענתו לאחר מספר ימים גילה כי היא איננה פועלת כראוי. לכן, שב אל החנות שבבעלות הנתבע וביקש לבדוק את מכונת הגילוח ולקבל מוצר חדש שעובד כראוי.

בהתאם לכך, קיבל התובע סכינים חדשים ללא תמורה. על אף זאת המכונה לא פעלה כראוי. בכדי שיוכל להתגלח חזר התובע אל החנות ודרש מוצר חדש, לכן קיבל ללא תשלום מכונה חדשה ששוויה 200 ₪ אשר עובדת בצורה טובה. לכן התובע סבור כי מגיע לו 1100 ₪ שהם ההפרש בין הסכום ששילם בגין המכונה שאינה תקינה לבין שווי המכונה השנייה.

הנתבע טוען כי אכן התובע רכש מכונה בסך 1300 ₪ אולם המכונה אינה תקולה והתובע לא מוכן לשמוע כיצד להשתמש בה. לא זו אף זו, כאשר התובע התלונן בראשונה הוא קיבל סכינים נוספים ללא דרישה כספית. הדבר לא הספיק לתובע והוא חזר בשנית ורצה מכונה נוספת חדשה בעלות נמוכה, לכן הוצע לו מכונה שעולה 200 ₪. התובע לקח את המכונה מבלי לשלם בעדה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את התביעה, ולהלן הנימוקים לכך.

1. לבית המשפט בתביעות קטנות אכן ישנה הסמכות להיות גמיש במידה מסוימת לדרישות הקבועות בחוק, אולם אין בית המשפט יוותר על נטל ההוכחה הנדרש – "המוציא מחברו עליו הראיה".

2. במקרה דנן, התובע מבקש מבית המשפט שישתכנע כי מכונת הגילוח אינה עובדת, אולם לא טרח להמציא ראשית ראיה לכך.

3. דבריו של התובע אינם נתמכים בדבר, פרט לשורה בכתב התביעה אשר אומרת כי "המוכרת נוכחה לגלות שאכן המכונה אינה תקינה...". התובע לא הרים את הנטל ההוכחה המוטל עליו ולכן אין לי אלא לדחות את תביעתו.

4. יש לציין, כי הצדדים אינם חולקים כי המכונה מושא המחלוקת שייכת לתובע אשר שילם בעדה, ולכן הוא רשאי לגשת לחנות ולקבלה בחזרה. עליו לממש זכות זו בתוך 30 ימים מהיום.