ת"ק 54280-02-14 לפידות ברמן נ' הוט מובייל בע"מ

1.התובעת הגישה תביעה בסך 7,590 ₪ לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה ולבתה, עינת, בגין עיקול חשבון הבנק של עינת על-ידי הנתבעת. בכתב התביעה תוארה הגרסה העובדתית הבאה: ביום 8.7.2013 נחקרה עינת במשטרה בחשד לזיוף מסמכים לשם רכישת שלושה מנויים מהנתבעת. כשפנתה עינת לנתבעת בדרישה לעיין במסמכים לרכישת המנויים הנחזים להיות חתומים בשמה, הם לא הוצגו בפניה, אך נאמר לה כי מדובר בחמישה מנויים אשר נרכשו על שמה, וכי אף פרטי כרטיס האשראי שנמסרו לצורך ביצוע תשלומי הרכישה היו פרטי הכרטיס של עינת. לימים התברר כי הנתבעת נקטה בהליך משפטי נגד עינת, שהוביל לנקיטת הליכי הוצאה לפועל ולהטלת עיקול על חשבונה בבנק הפועלים. העיקול הוסר רק כעבור למעלה מחודש ימים, ולאחר שעינת נאלצה לשכור שירותי עורך דין שיטפל בהסרתו. במהלך התקופה בה היה חשבונה של עינת מעוקל, נמנע ממנה למשוך ממנו כספים והיא נאלצה להזדקק לעזרה כספית מצד אמה, התובעת. בתקופה זו נאלצה עינת לשלם במזומן תשלומים לגביהן ניתנו הוראות קבע אך לא בוצעו עקב העיקול, וממקום שבתה בארצות הברית נגרמו לה עלויות כספיות ובזבוז זמן, לצורך הטיפול המשפטי לשם הסרת העיקול.

לטענת התובעת, היותם של מסמכי רכישת המנויים מזויפים היה בידיעת הנתבעת חודשים אחדים בטרם הוטל העיקול, ומחדלה נעוץ בכך שלא טיפלה כיאות בפנייתה של עינת, הטילה עיקול ולא הסירה אותו מיידית, ואף איבדה את המסמכים המקוריים ועליהן החתימות הנחזות להיות מזויפות.

הנזקים הנתבעים הורכבו מהסכומים הבאים:

*שכר טרחה ששילמה התובעת לעורך דין - 1,180 ₪.

*הנפקת יפוי כוח ותצהיר בקונסוליה הישראלית בארצות הברית - 135 ₪.

*משלוח מכתבים לישראל - 235 ₪.

*ביטול זמן עבודה של התובעת - 3,450 ₪.

*עגמת נפש - 2,500 ₪.

לכתב התביעה צורפו נספחים שונים, וביניהם יפוי כוח כללי שניתן לתובעת על-ידי עינת, קבלה שהוצאה לתובעת ביום 25.11.2013 על-ידי עורך דין שווץ בסך 1,180 ₪, קבלה על תשלום 39 דולר לקונסוליה הישראלית בסן פרנסיסקו מיום 14.11.2013 וקבלה בסך 67.49 דולר מיום 16.11.2013.

2.בכתב ההגנה עתרה הנתבעת למחיקה על הסף של התביעה עקב העדר יריבות בין התובעת, אמה של עינת, לבין הנתבעת. הנתבעת טענה כי רק לאחר שפניותיה אל עינת העלו חרס היא נקטה נגדה בהליך משפטי, וכי לאחר שביום 11.11.2013 פנתה התובעת אל משרד בא-כוחה של הנתבעת, טופלה פנייתה במהירות ובקצב סביר, עד אשר ביום 17.12.2013 בוטל העיקול על חשבונה של עינת. עוד נטען בכתב ההגנה כי הפניה טופלה אף מבלי שנדרשה מעורבות של עורך דינה של עינת או של התובעת, כי בזכות גישתה העניינית של הנתבעת לא נדרשה עינת להגיש התנגדות לתביעה בסכום קצוב שהוגשה נגדה בלשכת ההוצאה לפועל, וכי התקלה שהביאה להליכים נגד עינת נעוצה במחדלה של עינת, שאיפשר לאחר לעשות שימוש בצילום של דרכונה.

3.בישיבה ביום 15.9.2014 חזרה התובעת על גרסתה שבכתב התביעה ונציג הנתבעת ויתר על חקירתה הנגדית. לנתבעת לא היו עדים.

4.התובעת לא הבהירה האם בתביעתה היא מייצגת את בתה, עינת, מכוח יפוי כוח כללי שניתן לה, או שהיא הינה התובעת האמיתית (ולא בתה, השוהה בארצות הברית). למרות אי הבהירות בנקודה זו, הרי מפירוט הנזקים הנתבעים ניתן ללמוד כי מדובר בנזקים נטענים הן לתובעת והן לבתה. לאור סעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, המאפשר לבית משפט לתביעות קטנות מידה של גמישות, אראה את התביעה כאילו הוגשה הן על-ידי התובעת והן על ידי בתה, באופן שאת הבת ייצגה אמה, התובעת.