ת"ק 54109-05-14 מזה ואח' נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

לפניי תביעה לחיוב בתשלום בגין דמי שימוש בחצר התובעים בדרך של הצבת עמודי תקשורת בשטח החצר ומתיחת כבלים ברום החצר, וכן לפיצוי בגין הטרדה והוצאות תחזוקה שנדרשו כתוצאה מהצבתם.

יצוין, כי במסגרת כתב התביעה עתרו התובעים למתן צווים לנתבעת להעתקת העמודים ולמניעת כניסתם לשטח החצר, אך הובהר להם בהחלטות קודמות ובמסגרת הדיון שהתקיים לפני, כי בימ"ש זה נעדר סמכות ליתן סעדים אלו. התובעים עמדו על תביעתם למתן סעד כספי כמפורט לעיל.

טענות הצדדים:

לטענת התובעים, הנתבעת הציבה בשטח חצר ביתם עמודי תקשורת ומתחה כבלים מעל לשטח, וזאת על מנת לספק שירותים לבית התובעים ולבתים סמוכים נוספים. לטענתם, העמודים והכבלים מהווים מטרד ואינם מתוחזקים כיאות ע"י הנתבעת - הכבלים אינם מתוחים, משתלשלים ונופלים אל תוך החצר וכן מסתבכים בענפי העצים שבחצר ומהווים סכנה בטיחותית. כן, נטען כי במהלך השנים נדרשו התובעים להוציא כספים מכיסם לצורך גיזום העצים, ובנוסף כי כניסת עובדי הנתבעת לשטחם הפרטי מהווה הטרדה ופוגעת בפרטיותם.

לטענת התובעים פנו וביקשו, כי הנתבעת תעתיק את העמודים למקום אחר, ואולם הנתבעת סירבה לפנייתם והתנתה את העברת העמודים בכך שהתובעים ישאו בעלות הכרוכה בכך.

התובעים דורשים בנסיבות אלו, לחייב את הנתבעת לשלם להם עבור דמי שימוש ראויים ולפצותם בגין אי-הנוחות וההוצאות הנגרמות להם.

הנתבעת מנגד טוענת, כי אין כל עילה לחייבה בתשלום כלשהו. לטענת הנתבעת העמודים נשוא התביעה הוצבו כבר בשנות החמישים או השישים של המאה הקודמת, עוד קודם לכניסתו לתוקף של תיקון מס' 25 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק התקשורת"). לפיכך, והואיל ובעת הצבת העמודים חלו הוראות פקודת הדואר [נוסח חדש] תשל"ז 1976 (להלן: "פקודת הדואר"), הרי שלא נדרשה הסכמת בעל המקרקעין להצבתם בשטחו. עוד נטען, כי התביעה לדמי שימוש אינה נסמכת על מקור נורמטיבי כלשהו. לטענת הנתבעת, פקודת הדואר ולאחר מכן חוק התקשורת, הקנו לשר התקשורת ולאחר מכן לנתבעת את הסמכות להתקין את תשתיות התקשורת במקרקעין, וחוקים אלו לא קבעו שיש לשלם על כך דמי שימוש לבעלי המקרקעין. לעניין זה, הפנתה הנתבעת ל - ת"א (י-ם) 10100/09 נשאשיבי נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, אשר במסגרתו נפסק, כי שתיקת החוק אינה לאקונה כי אם הסדר שלילי מכוון. לטענת הנתבעת, לו הייתה מוטלת עליה חובה לתשלום דמי שימוש, היה עליה למצוא ביטוי מפורש בחקיקה כפי שנקבע בחוקים אחרים שבהם ניתנה לגורם כלשהו זכות להיכנס למקרקעין ונקבעה לצד זכות זו חובה לשלם בגין כך.

כמו כן, טענה הנתבעת לשיהוי בהגשת התביעה, בנסיבות בהן לא טענו התובעים טענה כלשהי לעניין עמודי התקשורת, משך עשרות שנים ולמעשה עד ראשית שנת 2014. לפיכך, לטענת הנתבעת התובעים מושתקים כעת מלטעון טענה כלשהי ולהעלות דרישות בנושא זה.

לגופו של עניין, נטען כי הנתבעת הגיעה בעבר אל התובעים לצורך גיזום העצים, וכאשר ביקשה לבצע גיזום נוסף, נתקלה בסירוב. כן, נטען כי הכבלים אינם מהווים סיכון בטיחותי. ולבסוף נטען, כי עובדיה של הנתבעת הגיעו אל חצר התובעים, בתיאום מראש עם התובעת, לצורך ביצוע עבודות תחזוקה.

מכל הנימוקים המפורטים לעיל טוענת הנתבעת, כי דין תביעה כנגדה להידחות.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית:

עד לשנת 1984 היתה בתוקף פקודת הדואר, מכוחה פעלה המדינה בהתקנת תשתיות תקשורת. על פי פקודת הדואר, הוסמכה המדינה להיכנס למקרקעין כדי להציב או לתחזק קו תקשורת, זאת מבלי לקבל אישור הבעלים של הקרקע.