יגורוב ואח' נ' פרוכטר

בפניי תביעת התובעות בהליך של תביעה קטנה שעניינה ביטול הסכם שכירות עקב ליקויים במושכר.

רקע ונסיבות המקרה:

1.התובעות שהן אחיות שכרו מאת הנתבע יחידת דיור שהיא חלק מתוך דירה מחולקת. דמי השכירות החודשיים עמדו על 3,000 ₪ למשך שנה מיום 18/8/15 עד ליום 17/8/16. התובעות מסרו לנתבע שקים דחויים בגין דמי השכירות ושיק ביטחון.

בין היתר הוסכם בין הצדדים כי התובעות כשוכרות יישאו בתיקונים שנדרשים עקב שימוש סביר במושכר. באופן זה דאגו התובעות לתיקון ליקויים שונים כדוגמת החלפת סיפון, תיקון כיריים, תיקון ליקויים במזגן וכד'. לטענת התובעות הנתבע התחייב להחזיר להן העלות בדרך של קיזוז מתשלום חשבון החשמל בו היו צריכות לשאת.

לאחר כחצי שנת שכירות התגלו בדירה נזקי רטיבות שהפכו לעובש שהתפשט בחדר האמבטיה ובחדר השינה הגובל בה. אמנם הנתבע ביקש מהתובעות לדאוג לתיקון הליקוי ואף התחייב לשאת בתשלום, אלא שהתובעות לא הסכימו לשאת בעלות ולו כמימון זמני ועמדו על כך שהנתבע יגיע בעצמו לשלם לבעל המקצוע ואף התנו המשך השכירות בתיקון העובש והרטיבות. משלא הביא הנתבע בעל מקצוע לתיקון ליקויי הרטיבות והעובש עזבו התובעות את הדירה בינואר 2016. הנתבע גבה מהן את השיק שניתן עבור חודש פברואר 2016 שלאחריו ביטלו התובעת את השיקים העתידיים.

2.התובעות טענו לליקויים נוספים ביחידת הדיור במערכת החשמל שגרמו להפסקות חשמל מרובות. עוד טענו כי הפעלת דוד החימום החשמל היתה כרוכה בסיכון ממשי מאחר שנדרשו להדליק את הדוד דרך מפסק בארון החשמל הדירתי.

התביעה הוגשה להחזר עבור התיקונים בהם נשאו התובעות במהלך מגוריהן ביחידת הדיור סך של 2,171.90 ₪, השבת השיק שנפרע לחודש פברואר 2016, סך של 3,000 ₪ והוצאות עלות העברת הדירה 700 ש"ח. התובעות מסכימות כי מסכום הפיצוי יש לקזז 800 ₪ בקירוב בגין צריכת חשמל שלא שולמה.

3.מנגד, לטענת הנתבע הפרו התובעות את הסכם השכירות וכי בעזיבתן את יחידת הדיור טרם מועד סיום ההסכם גרמו לו להפסד כספי. לטענתו הוסכם בין הצדדים שליקויים הנובעים משימוש סביר יתוקנו על חשבון השוכרות וכי אין לו אחריות בגינם. לטענתו לא היה מודע לליקויים במערכת החשמל הדירתית. עוד טוען התובע שהתובעות הביאו הצעת מחיר לתיקון הרטיבות והעובש בסך של 2400 ₪, והגם שהסכום היה גבוה לטעמו אישר לתובעות לפעול לתיקון הליקוי וכי הוא יישא בעלויות תוך קיזוז סכום התיקון בדמי השכירות. לטענתו, בנסיבות אלה לא היו רשאיות התובעת לנטוש את יחידת הדיור שלא בתום תקופת ההשכרה וכי לכל היותר עמדה להן זכות מכוח הסכם השכירות לתקן את הליקוי ולתבוע השבתו. משאין מדובר בהפרה של הסכם השכירות מצידו הוא עומד על פרעון מלוא השיקים עד לתום תקופת השכירות.

דיון ומסקנות:

4.התביעה הוגשה להשבה של הסכום ששילמו התובעות עבור תיקון הליקויים ביחידת הדיור בתקופת השכירות (2,171.90 ₪ בניכוי חשבון החשמל), השבת דמי שכר הדירה עבור חודש פברואר 2016 (3,000 ₪) ועלויות הובלה (700 ₪).

השבת עלות תיקון הליקויים בדירה:

5.עיון בהסכם השכירות מעלה כי סע' 9(ג) שבו נמחק בהסכמת הצדדים ואלו אישרו את מחיקתו בחתימתם. יש בכך כדי לאשש גירסת הנתבע כי הוסכם בין הצדדים שבלאי שוטף וסביר יתוקן בידי השוכרות. לעניין זה אין לקבל טענת התובעות כי לא הבינו שהן מקבלות על עצמן את התיקונים השוטפים ביחידת הדיור. אני מקבל עדותו של הנתבע כי בעת החתימה על החוזה, עבר עם התובעות על סעיפיו והשינויים בו בוצעו על דעת הצדדים (עמ' 3, ש' 2). התובעת 2 אף העידה כי בשל קשיי שפה הסבירה לה התובעת 1 את תוכן החוזה (עמ' 2 ש' 1).

יושם לב שדרישת התובעות להחזר בגין אותן הוצאות נולדה רק עם הגשת התביעה (עמ' 1 ש' 21). מכאן ניתן להסיק כי התובעות היו מודעות להסכם השכירות ולכך שלא תהיינה זכאיות לשיפוי מאת הנתבע.