שיראזי ואח' נ' ערב ואח'

התובעים השכירו לנתבע מס' 1 חנות, שבבעלותם ברח' הרצל 4, חיפה. הנתבע מס' 2 חתם כערב. החוזה נחתם ביום 18/12/13 לתקופה מיום 15/12/13 עד 14/12/14. סה"כ סכום התביעה 32,000 ₪.

התביעה הוגשה בגין חוב דמי שכירות לחודשים מאי, אוקטובר ונובמבר 2014, בגינם לא כובדו הצ'קים, שנמסרו, בסך 2,655 ₪*3=7,965 ₪. בנוסף נטען כי הנתבע לא פינה את החנות בתום החוזה והחזיק בה עד יום 4/8/15, בו הוחזר מפתח החנות לתובע. על כן נתבעים גם דמי השכירות עבור החודשים ינואר עד אוגוסט 2015, 2,655*8=21,320 ₪. התובעים מוותרים על זכותם החוזית לתבוע 200 ₪ לכל יום איחור בפינוי.

עוד נטען כי לאחר קבלת החזקה נמצא כי הנתבע נטל עמו דלת, שהיתה בחנות בשווי 1,500 ₪, וכי נותר חוב ארנונה עבור התקופה שמחודש ינואר עד אוגוסט 2015 בסך 2,334 ₪.

התובעים מתארים כי נתגלעה בין הצדדים מחלוקת עקב אי המצאת אישור ניכוי מס במקור, אך טוענים כי האישור נשלח לנתבעים והוחזר מהדואר מסיבת "לא נדרש". לכתב התביעה צורפה מעטפה המעידה על משלוח ביום 17/5/15.

הנתבע מס' 1 טען כי לפי ההסכם היה על התובעים להמציא לו אישור ניכוי מס במקור שכן דמי השכירות שולמו ע"י החברה שבבעלותו, ה.מ.ג.ע. נכסים בע"מ, ובהעדר האישור היה מחוייב לשלם מס בשיעור 35%, קרי לכל השנה 9,450 ₪. לכן ביטל הנתבע את שלוש ההמחאות, לאחר שהתחייבות התובעים לא קויימה, ונדחתה מדי פעם. הנתבע טוען כי התובעים השלימו עם ביטול הצ'קים, כי לא בסכום כדי להוות את מלא הנזק.

הנתבע טוען כי לאחר שהבין כי לא יומצא לו אישור ניכוי מס במקור, פינה את המושכר בתום התקופה בחודש ינואר 2015. הנתבע טוען כי נפגש עם נציגי התובעים ביום 20/4/15 על מנת להסדיר את המחלוקות, הובן כי התובעים מודעים לפינוי הנכס, והתובעים המציאו לנתבע אישור ניכוי מס במקור אך הוא לא היה תקף, והושב להם באותה פגישה.

הנתבע טוען כי לא קיבל את מכתב ההתראה מיום 15/5/15, אך הוא הובא לידיעתו ע"י הערב, הנתבע מס' 2, שקיבל אותו, ובנו של הנתבע, עו"ד נמרוד ערב, השיב לתובעים בשני מכתבים, בהם העלה את טענותיו. לכתב ההגנה צורף גם אישור לצורך ניכוי מס בתוקף מיום 11/3/15 עד 31/3/16.

התובעים השיבו לכתב ההגנה, טענו כי עניין אישור ניכוי מס במקור לא עלה בחתימת החוזה, אלא לראשונה בחודש מאי 2014, עת ביקש הנתבע מהתובע שלא להפקיד את הצ'ק עבור חודש זה. התובעים מאשרים כי לא היה בידיהם אישור וכי עלה בידיהם להשיגו רק ביום 11/3/15, נעשה נסיון למסור אותו לנתבע בפגישה ביום 20/4/15, אך הוא סרב לקבלו, אף לא דרש אותו כאשר נשלח בדואר רשום. התובעים טוענים כי הנתבע לא שילם לרשויות המס כל סכום בשל העדר האישור לכאורה, ואף לא פרע את יתרת דמי השכירות, ולא פינה את הנכס בתום החוזה.

בשולי כתב התשובה התבקשתי ליתן נגד הנתבע מס' 2, הערב, פסק דין בהעדר הגנה, וקבעתי כי זה ינתן לאחר מתן פסק הדין נגד הנתבע מס' 1, החייב העיקרי.

בדיון לפניי חזר התובע על טענותיו, הדגיש כי התאריך "ינואר 2015", בו נוקב הנתבע כמועד הפינוי חסר משמעות, בהתחשב בעובדה שלא הוחזרו מפתחות, לא נעשה רישום מונים והחלפת מחזיקים בעיריה ובחברת החשמל. התובע מפנה למכתב בנו של הנתבע מיום 4/8/15 כמועד מסירת המפתח, למרות שגם אז נשלח מפתח לא מתאים.