גז נ' פיליפ מוריס בע"מ

לפניי תביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעת ע"ס 2,050 ₪ בגין משלוח שתי הודעות דואר אלקטרוניות, ללא הסכמת התובעת ולכאורה בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן: "החוק").

ביום 7.4.16 שיגרה הנתבעת דבר פרסומת לתובעת בדואר אלקטרוני מבלי שניתנה הסכמתה של התובעת לכך. לטענת התובעת דבר הפרסומת לא הכיל את המילה "פרסומת" כנדרש. עוד באותו יום השיבה התובעת, במייל חוזר לנתבעת, וביקשה להסירה מרשימת התפוצה של הנתבעת. למרות בקשת ההסרה, ביום 18.12.16 שלחה הנתבעת בדואר אלקטרוני דבר פרסומת שני לתובעת. לטענת התובעת, בדבר הפרסומת השני אף עברה הנתבעת על הוראות סעיף 7 לחוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק, תשמ"ג-1983 שכן לא נכללה בה אזהרה לפי הנוסח שבסעיף 9 לחוק האמור.

התובעת פנתה לנתבעת ביום 18.1.17 בדרישה לקבלת פיצוי בגין משלוח שתי ההודעות. הנתבעת השיבה לתובעת כי לקוחה של הנתבעת נרשמה עם כתובת המייל של התובעת לקבלת דברי פרסומת ולצורך המשך הבירור ביקשה הנתבעת מהתובעת את מספר תעודת הזהות שלה. התובעת מלינה על העובדה שבנוסף למשלוח הודעת פרסומת שניה בניגוד לבקשת ההסרה של התובעת, ביקשה הנתבעת מהתובעת את מספר תעודת הזהות שלה לצורכי בירור.

התובעת עותרת לקבלת פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין כל אחת מההודעות שקיבלה, והוצאות משפט.

הנתבעת דוחה את טענות התובעת. לטענת הנתבעת, ביום 30.10.15 מסרה מרצונה צרכנית בשם שיר גז את פרטיה האישיים לנתבעת (להלן: "הגב' שיר גז"). הפרטים כללו בין היתר מספר תעודת הזהות שלה, וכתובתה, השונים ממספר תעודת הזהות של התובעת וכתובתה המצויינים בכתב התביעה. אותה צרכנית – גב' שיר גז – אף מסרה כתובת דואר אלקטרוני shir.gez@gmail.com . גב' שיר גז נתנה את הסכמתה המפורשת לקבל מידע, לרבות פרסומות מהנתבעת. לטענת הנתבעת, מעבר לרישום המסודר של הנמענים במאגר שלה, במעמד הרישום ומתן ההסכמה נשלחת לנרשם הודעת מסר קצר לטלפון של הנרשם, כדי לוודא כי הנרשם שנתן את הסכמתו הוא בעל הפרטים שמסר. לטענת הנתבעת בוצע נוהל זה עם הגב' שיר גז במעמד הרשמתה. לטענת הנתבעת, הודעות הפרסומת נשלחו לכתובת המייל שמסרה גב' שיר גז shir.gez@gmail.com ולא לכתובת המייל של התובעת shirgez@gmail.com. לטענת הנתבעת, בעקבות פניית התובעת אליה, היא פנתה לגב' שיר גז הרשומה במאגריה ולגב' גז לא היתה כל תלונה על קבלת הודעות שלא כדין מהנתבעת. לטענת הנתבעת, ההודעות שנשלחו כללו דרך פשוטה וברורה להסרה, הן במקרה של רצונו של הנמען להמחק מהמאגר של הנתבעת והן במקרה שההודעה נשלחה בטעות לנמען. לטענת הנתבעת, לו היתה התובעת פונה אליה במייל חוזר לכתובת המייל שציינה הנתבעת בהודעתה כמייל חוזר בגין הודעות שנשלחו בטעות, היה בידי הנתבעת לברר פשר הטעות, והנתבעת היתה יוצרת קשר עם התובעת כפי שאכן בסופו של דבר קרה, כשקיבלה את מכתב ההתראה. לטענת הנתבעת, תביעה זו אף היתה נחסכת לו היתה התובעת משתפת פעולה ומוסרת את מספר תעודת הזהות שלה לצורך בירור התקלה שארעה, אולם התובעת סירבה לכך. לטענת הנתבעת אין לתובעת להלין על דברי הפרסומת ששלחה הנתבעת שכן אלו נשלחו בטעות לתובעת, הם לא היו מכוונים לתובעת אלא לגב' שיר גז אשר התעניינה בדברי הפרסומת והסכימה לקבלן.

בכתב התשובה משיבה התובעת כי אין בכתב ההגנה של הנתבעת התייחסות לכך שדבר הפרסומת הראשון לא כלל את המילה "פרסומת". עוד טוענת התובעת כי עפ"י ההלכה הפסוקה אין חשיבות להתנהגות הנמען והוא איננו נדרש לבקש הסרה כל עוד הוא לא נרשם לרשימת התפוצה של המפרסם. כאן ביקשה התובעת להסירה ואף על פי כן – היא לא הוסרה. לטענת התובעת, ההנחיות בדבר אופן ההסרה נרשמו בכתב קטן מן המותר עפ"י תקנות הגנת הצרכן ועל כן אין לזקוף לחובתה את העובדה שהיא לא שמה לב לשוני בין שתי כתובות המייל של הנתבעת, למשלוח בקשת הסרה מחד, ולמשלוח הודעה על טעות מאידך.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את התובעת ואת נציגי הנתבעת בדיון שהתקיים ביום 30.11.17, מצאתי לנכון לדחות את התביעה. להלן נימוקיי אשר יובאו בתמצית כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.