ת"ק 53986-04-15 ויינר ואח' נ' ברו ואח'

לפניי בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט.

1 בתאריך 2.2.16 ניתן פסק דין בתביעות ההדדיות שהגישו הצדדים. נקבע כי על המבקש לשלם למשיבה סכום של 1,535 ₪ בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית. כן נקבע כי עם תשלום החוב, תשיב המשיבה למבקש את האופנוע שלו.

2. המבקש טוען כי ניסה לתאם מספר פעמים פגישה עם המשיבה על מנת לשלם לה את סכום פסק הדין ולקבל את האופנוע, אולם היא לא השיבה לשיחותיו וסיננה את הודעותיו. כשכבר הצליח ליצור עמה קשר, היא התנתה את החזרת האופנוע בתשלום דמי האחסון עבורו (לצד שלישי) ממועד פסק הדין. לטענת המבקש המשיבה הכשילה את ביצוע פסק הדין ואף פתחה נגדו תיק הוצאה לפועל, במסגרתו שילם את החוב. אלא שעתה, המשיבה אינה מקיימת את חלקה בפסק הדין - להשיב לו את האופנוע. על רקע זה בקשתו שלפניי לפי פקודת בזיון בית המשפט.

3. המשיבה טוענת כי המבקש שילם את חובו רק בתאריך 28.9.16, תשעה חודשים לאחר פסק הדין ולאחר שפתחה נגדו תיק הוצאה לפועל. האופנוע מאוחסן אצל צד שלישי (מאחר שהעסק שבבעלותה נסגר), ומאז פסק הדין עלות התשלום עבור אחסנה, לגורם המאחסן ולצורך שחרור האופנוע, היא לפתחו של המבקש בלבד.

4. סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט (להלן: "הפקודה") קובע כי לבית המשפט "הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה".

הליכי הביזיון נועדו ליצור מערכת תמריצים שתביא לאכיפתו של פסק הדין (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 689 (מהדורה 12) 2015 ([להלן: "גורן"]). עם זאת, הסנקציה הקבועה בסעיף 6 לפקודה – קנס או מאסר – נחשבת כהליך אכיפה קיצוני המצוי "בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי "רגיל" להליך פלילי" (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49, 57 (2004)). הליך הביזיון הוא הליך שיורי שיופעל במשורה ובמקרים חריגים בלבד (גורן, בעמ' 691-692).

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, לפני המבקש עומדים מסלולי אכיפה שנקבעו בדין לאכיפת פסק הדין. אין הצדקה לנקוט במקרה זה באמצעי החריג שלפי הפקודה.

הבקשה נדחית.

זוהי בקשה רביעית במספר המוגשת, בין אם על ידי המבקש בין אם על ידי המשיבה, וזאת לאחר שכבר ניתן פסק הדין. כאמור בהחלטות בית המשפט מתאריך 7.3.16 ו – 2.9.16 – בית משפט זה 'קם מכסאו' וסיים תפקידו. היה ואדרש לתיק פעם נוספת, אשקול השתת הוצאות לטובת אוצר המדינה.