ת"ק 53842-12-14 רייטמן נ' קורקוס

 1.לטענת התובע, במהלך חודש מאי 2005 פנה אליו הנתבע והציע לו לכוש ממנו דירה בבעלותו באילת, על מנת שיוכל לקנות בכסף שיתקבל חלקת אדמה בקיסריה.

לפיכך ביום 20/9/2005 נחתם בין הצדדים חוזה מכירה לגבי אותה דירה, כאשר חלק מהתמורה קיבל התובע באמצעות משכנתא.

2.לטענת התובע, על אף שהוא שילם לנתבע את מלוא התמורה המוסכמת, הדירה לא הועברה על שמו ועל שם רעייתו, מאחר שהנתבע לא העביר לבא-כוחו את האישור מעיריית אילת שאין חובות הרובצים על הדירה לצורך תהליך רישום הדירה.

עוד נטען כי לאחר שאישור זה לא הועבר לידי ב"כ הנתבע ולידי ב"כ התובע, שטיפלו בתהליך הרכישה, הדירה לא הועברה לרישום על שם התובע ואישתו.

3.לטענת התובע, כחודשיים עובר להגשת התביעה, הוא פנה לבנק לקבלת מימון חדש, ואז התברר לבנק שהדירה טרם נרשמה על שמו ודרשו ממנו לפעול מיידית להסדרת העניין. משכך, נאלץ התובע לשלם לעיריית אילת את יתרת החוב בסך 3677 ₪, ולפעול בעצמו לרישום הדירה.

4.סכום התביעה בסך 7,727 ₪, כולל בנוסף להחזר התשלום לעיריית אילת, גם החזר הוצאות נסיעה ובזבוז ימי עבודה עקב הצורך לעסוק בעניין האישור.

5.הנתבע בכתב הגנתו טוען כי ההסכם בין הצדדים נחתם בחודש ספטמבר 2005, והחזקה בדירה נמסרה לכל המאוחר בנובמבר 2005.

בעת מסירת החזקה נמסר אישור העירייה ("אישור לטאבו"), ובשל חלוף הזמן לא שמר הנתבע עותק ממנו.

6.עוד טוען הנתבע, כי ככל שקיימים חובות בדירה, אינם חובות שלו אלא של אחרים, שוכרים שהתגוררו בדירה מעת לעת, החובות התיישנו, וככל שהעירייה רשאית לתבוע אותם, היא יכולה לעשות זאת רק כנגד השוכרים.