ת"ק 53762-05-16 גוטמן נ' אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ ואח'

לפניי תביעה כספית לחיוב הנתבעים בסכום של 3,740 ₪ בגין הנזקים אשר נרגמו לרכבו מסוג וולסווגן מ.ר. 31-181-64 (להלן: "הרכב").

התובע טען בכתב תביעתו כי החנה את רכבו בחנייה על יד ביתו. ביום 11.3.16 כאשר הגיע בבוקר לרכב הבחין כי רכב אחר – אשר התברר בדיעבד כי שייך לנתבע 1 – חונה באופן הנושק לרכבו וכי אין ביכולתו להזיז את רכבו. בעקבות כך, הזמין התובע ניידת משטרה כדי שזו תסייע לו באיתור הבעלים של הרכב שחוסם את רכבו. ניידת משטרה הגיעה למקום ואיתרה את הנתבע 1 אשר הוזמן למקום כדי להזיז את רכבו. לטענת התובע, הנתבע התנצל בפני השוטרים, ולאחר שהזיז את רכבו התברר לתובע כי נגרמו לרכב התובע נזקים שונים אותם אמד שמאי מטעמו בסכום של 2,190 ₪. התובע ביקש החזר כספי עבור הנזקים שנגרמו לו, 550 ₪ שכ"ט שמאי ו-1,000 ₪ "הוצאות בית משפט וטרטורים".

הנתבעים הגישו כתב הגנה מטעמם והכחישו את טענות התובע. לטענת הנתבע, בתאריך 11.03.2016 בבוקר שהה בביתו ולפתע שמע קריאה של המשטרה במערכת כריזה וראה מבעד לחלון כי שוטרים עומדים סביב רכבו. הנתבע ניגש למקום וגילה כי התובע טוען כי חסמו את רכבו מקדימה ומאחור.

הנתבע טען כי החנה את רכבו לפני שהגיע רכב התובע לחנייה וככל שהייתה פגיעה ברכב התובע הרי כי זו נגרמה בשל רשלנותו של התובע. הנתבע הוסיף וטען כי התובע לא הוכיח את טענותיו וביקש כי בית המשפט יורה על דחיית התביעה.

בתאריך 26.12.2016 התקיים בפניי דיון אשר במהלכו שמעתי את עדות התובע והנתבע. הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה, בהתאם להוראות סעיף 79 א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984, וזאת לאחר שהוסברה להם משמעות הסכמתם ואישרו כי הבינו את משמעותה.