ווקנין נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'

לפניי תביעת התובע לנזק ישיר לרכבו. התובע טען כי הנתבע, נוהג במשאית, נסע אחורנית לכיוונו, ולא עצר על אף שהתובע עצר וצפר לו, ופגע ברכבו בחזית (טופס הודעה על תאונה, נספח ה' לכתב התביעה). התובע הגיש חוות דעת שמאי וחשבונית מוסך על תיקון מכסה מנוע ופנס ראשי שמאלי (נספחים א' וז' לכתב התביעה). הנתבעת מס' 1 דחתה את פניית סוכן הביטוח של התובע וכתבה במכתב הדחיה כי האחריות אינה מוטלת על המבוטח מאחר ו"עפ"י גרסת המבוטח, נהג רכב צד ג' סטה לתוך נתיב נסיעת המבוטח ובכך גרם לתאונה" (נספח ג' לכתב התביעה).

בכתב ההגנה אישרו הנתבעים את הפגיעה במכסה המנוע של רכב התובע, ואת נסיעת הנתבע אחורנית שמאלה תוך איתות על מנת להיכנס אחורנית למוסך לפריקת סחורה. הנתבעים טענו כי הכביש היה פנוי, התובע הגיע במהירות, נכנס לכביש השירות ו"נצמד" לחלק האחורי של רכב הנתבע. הנתבעים טענו עוד כי התובע מתקזז בשני שליש עבור מס הערך המוסף, ועל כן זכאי לתבוע רק שליש ממנו. בטופס ההודעה על תאונה, שצורף לכתב ההגנה, ציין הנהג את הגרסה באופן דומה, לא ציין כי התובע סטה לכיוונו וציין כי מאחורי התובע לא היה אף רכב.

כתב ההגנה הוגש מטעם שני הנתבעים יחד, אך הנתבע מס' 2 לא התייצב לדיון ודחיתי את בקשת נציגת הנתבעת מס' 1 לדחות את הדיון ולהוציא צו הבאה לנתבע מס' 2.

בדיון התובע העיד, השיב לשאלותיי ונחקר נגדית על ידי נציגת הנתבעת מס' 1. הוצגו תמונות המקום (ת/1, נ/1), תמונות רכב התובע (נ/2) ורשימת הביטוח של הרכב מבוטח הנתבעת מס' 1, אס.אם.אס. לוגיסטיקה בע"מ (נ/3).

לאחר ששמעתי את עדות התובע ועיינתי ביתר הראיות, שהוגשו בכתבי הטענות ובדיון, אני מקבלת את גרסת התובע לאופן קרות התאונה, וקובעת כי האחריות לתאונה רובצת על הנתבע מס' 2, שנסע אחורנית במטרה להיכנס עם חלקו האחורי למוסך, על מנת להיות עם חזית הרכב קדימה ביציאה.

אי התייצבות הנתבע מס' 2, הנהג לדיון, ואי ההתאמה בגרסאות במסמכים השונים מחזקים את עדות התובע. הנתבע הודה כי נסע אחורנית במשאית בכביש השירות ולא ראה את התובע, ובכך היפר את הוראת תקנה 45 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961:

"נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע –

(1)סיכון או פגיעה;

(2)הטרדה או הפרעה".

גם סירובו להתייצב, כטענת נציגת הנתבעת מס' 1, ללא ראייה כי הוזמן, תומכת בטענת התובע כי הודה באחריותו והנתבעת מס' 1 התחמקה מאחריותה מאחר ולא השיגה את הנהג. פער הזמנים בין קבלת מכתב הדרישה (8/1/17) לתאריך מכתב התשובה (9/4/17) ואי ההתאמה בגרסאות, מעידים על דחייה לא מוצדקת.