ת"ק 53661-05-16 מורג נ' 012 סמייל טלקום בע"מ

1.המחלוקת בתיק נוגעת לזכאותו של התובע להשבת סכומים שנגבו ביתר ופיצוי משלטענתו לא ניתקה אותו הנתבעת מהמשך קבלת שירות למרות בקשות חוזרות.

2.ביום 18/10/15 התקשר התובע עם הנתבעת לצורך קבלת שירותי ספק אינטרנט. ביום 19/10/15 החליט להתקשר עם חברת בזק ולפיכך הודיע לטענתו לנתבעת על בקשתו לניתוק משירות. למרות האמור לטענתו לא נותק משירות והנתבעת המשיכה לגבות ממנו תשלומים חודשיים עד לחודש מרץ 2016 והחזר כספי ניתן לו רק ביוני 2016.

3.מנגד טענה הנתבעת שבקשה ראשונה לניתוק משירות הגיעה אליה רק במרץ 2016, אז פעלה מייד לניתוקו. עוד טענה כי לפנים משורת הדין הסכימה להשיב מלוא הסכומים שנגבו עוד מאוקטובר 2015 ופעלה להשבת הסכומים, אך מאחר שהתובע ביטל את אמצעי התשלום של כרטיס האשראי לא ניתן היה לבצע את ההחזרים לאותו אמצעי תשלום ולפיכך התעכב ההחזר.

דיון ומסקנות:

4.לטענת התובע שלח לנתבעת הודעת ביטול עוד ביום 19/10/15.

בהתאם לנתונים שהובאו בפניי אני מוצא שלא הוכח שהתובע שלח ו/או שההודעה התקבלה אצל הנתבעת קודם לנובמבר 2015.

4.1.מנספח א' לכתב התביעה, שהוא לכאורה הודעה ביטול ששלח התובע, לא ניתן ללמוד אם ההודעה אכן נשלחה ולמי היא ממוענת. זאת ועוד עיון בהודעה מעלה כי הוספה על ההודעה תוספת בכתב יד. בנסיבות אלה עולה תהייה כיצד מסמך שבו תוספת בכתב יד נשלח בפועל בדואר אלקטרוני לנתבעת. בנסיבות אלה אני מוצא שלא הוכח שנשלחה לנתבעת הודעת ביטול מאת התובע ביום 19/10/15.

4.2.התובע אף לא הוכיח כי הודעה ביטול שצורפה כנספח ב' לכתב התביעה אכן נשלחה לנתבעת. מתוך הודעת הדוא"ל לא ברור מי הנמען וספק אם לא מדובר בעותק מהודעה ששלחה לכאורה חברת 'בזק' לנתבעת.

יתרה מזאת ככל שאכן שלח התובע לנתבעת הודעת ביטול באמצעות תיבת הדוא"ל שלו, הרי שצריך היה להיות תיעוד מתאים בתיבת הדואר היוצא שלו. אלא שלא הובאה בעניין זה כל ראייה שניתן היה להציגה בנקל. בנסיבות אלה אני מוצא שלא הוכח שגם נספח ב' הוא הודעת ביטול שנשלחה לנתבעת.

5.שונה הדבר באשר למכתבים רשומים ששלח התובע.

עיון בנספח ד' לכתב התביעה מעלה כי מדובר בהודעת ביטול נושאת תאריך 9/11/15 שלכאורה על-פי רישומי דואר ישראל נמסרה לנתבעת ביום 16/11/15. בנסיבות אלה משלא נותק התובע משירות בסמוך לקבלת אותה הודעה הרי שהפרה הנתבעת חובתה לפי סע' 13ד(ג) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981.

עיון בנספחים לכתב התביעה מעלה כי התובע שלח 2 הודעות ביטול נוספות בדואר רשום: האחת מיום 2/2/16 שנמסרה לנתבעת על-פי רישומי דואר ישראל ביום 9/2/16 (נספח י' לכתב התביעה); השניה מיום 14/3/16 (נספח י"א לכתב התביעה).

6.יתרה מזאת הנתבעת אישרה בדואר אלקטרוני חוזר מיום 13/12/15 שהתובע פנה אליה בהודעת ביטול והיא קיבלה את ההודעה (נספח ו' לכתב התביעה).

למרות כל האמור ברישומי הנתבעת נרשם כי הודעת ביטול ראשונה התקבלה אצלה ביום 30/3/16 (נ/1) וגם זאת מאת חברת בזק שניידה את שירותי התובע ורק לאחר אותה הודעה פעלה לניתוקו של התובע משירות. גירסה זו של הנתבעת אינה תואמת לדואר הרשום שהתקבל אצלה (נספח ד' ונספח י' לכתב התביעה). גירסה זו בעיקר אינה תואמת להודעת הדוא"ל החוזרת ששלחה הנתבעת לתובע בו הודיעה כי קיבלה את הודעת הניתוק כבר ביום 13/12/15 (נספח ו' לכתב התביעה).

7.חיובי התובע המשיכו גם לאחר נובמבר ודצמבר 2015 בהן לא יכול עוד חולק שנתקבלו אצל הנתבעת הודעות ניתוק שלא טופלו (ראו המשך משלוח חשבונית נספחים ח' ו-ט' לכתב התביעה). בכך הפרה הנתבעת את חובתה להביא לניתוק התובע מהמשך שירותים והמשך חיובים בסמוך למועד ההודעה. גם אם מדובר בטעות לא מכוונת של הנתבעת, הרי שזכאי התובע לפיצויי – הן בשל הצורך בהקפדה על הוראות החוק והן משום הסחבת והצורך בטיפול חוזר ומתמשך של התובע בניתוקו משירותי הנתבעת.

8.לעניין טענת הנתבעת כי התובע אינו יכול לתבוע פיצויים לדוגמה מאחר שלא מסר הודעה מקדימה בכתב לנתבעת בעניין זה, יש להשיב כי הזכות לפיצויים לפי סע' 31א(א)(2ב) לחוק – פיצויים לדוגמה – קמה אם העוסק ממשיך לחייב את הצרכן בתשלומים בגין העסקה חרף הודעת ביטול. זאת ועוד, סע' 31א(ב) הדורש הודעה מקדימה לעוסק מחריג את סע' 31א(א)(2ב), באופן שדי בכך שנמסרה הודעת ביטול בכתב מכוח סע' 13ד(א)(2) – כפי שקבעתי שנשלחה במקרה זה – באופן שלא נדרש משלוח הודעה נוספת לעוסק קודם להגשת תביעה לפיצויים.

מכאן שהתובע זכאי לפיצוי בשל הפרת החוק מצד הנתבעת שלא פעלה לניתוקו עם קבלת הודעת הביטול.