ת"ק 53649-05-14 אשכנזי ואח' נ' ביזנטי ואח'

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעילתן פיצוי בגין נזק שנגרם לצדדים מתאונת דרכים. התביעה העיקרית היא על סך של 12,270 ש"ח; התביעה שכנגד היא תביעת הפסדים על סך של 3,900 ש"ח.

1. בכתב התביעה טען התובע כי ביום 23.4.2014 בשעה 10:40 או בסמוך לכך נסע במכוניתו ברחוב אילת בחולון מכיוון צפון לדרום. מכוניתו של הנתבע נסעה לפניו. כאשר הגיע רכב הנתבע לפינת רחוב העבודה, הוא ביצע לפתע פניית פרסה רחבה באופן הבא: סטה לכיוון רחוב העבודה ומיד פנה פנייה חדה שמאלה, חסם את נתיב נסיעתו של רכב התובע ובכך גרם לתאונה בין כלי הרכב.

    

2. בכתב ההגנה טען הנתבע כי הדרך שבה נסעו שני כלי הרכב היא נתיב חד סטרי צר שרק רכב אחד יכול לעבור בו. עם הגעת הנתבע לצומת הרחובות, הוא האט ואותת שמאלה, ולאחר שווידא כי אין כל רכב בצומת או בסמוך לו, החל לפנות בזהירות. לפתע הגיח רכבו של התובע במהירות גבוהה מצד שמאל, ניסה לעקוף אותו כשהוא בתוך שטח הצומת, ותוך כדי כך פגע בצדו השמאלי של רכב הנתבע.

    

3. לאחר שעיינתי בחומר שהוגש, לרבות תצלומים בצבע של זירת התאונה ומיקום כלי הרכב בעת שהתנגשו; ולאחר שהצדדים העידו לפניי, הדגימו את אופן קרות התאונה באמצעות דגמי מכוניות וכן שחזרו אותה בזירה הווירטואלית שבתוכנת "גוגל מפות" באתי למסקנה שדין התביעה להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל. התמונה המסתברת מחומר הראיות היא שהתובע נסע אחרי רכב הנתבע, וכשהאחרון החל לפנות שמאלה ב-180 מעלות (פניית פרסה) – הראשון לא הספיק להאט ולאפשר לנתבע להשלים את הפנייה בבטחה. מהתצלום של מיקום התאונה עולה שהנתבע כמעט השלים את הפנייה שכן רוב רכבו כבר היה בנתיב הנגדי. פנייה שמאלה בצומת זה, שהצריכה סטייה לימין (משום שהדרך הייתה צרה), מצריכה פרק זמן יחסית ממושך. על כן פחות סביר בעיניי שהנתבע סטה ימינה, פנה שמאלה וכמעט סיים את הפנייה – הכול בפתאומיות רבה שלא אפשרה לתובע להאט ולמנוע את התאונה; יותר סביר בעיניי שהתובע נסע במהירות גבוהה, שאינה מתאימה לתנאי הדרך, לא שם לב שהנתבע מתעתד לפנות שמאלה וכפועל יוצא לא הספיק לעצור. לו היה התובע נוסע במהירות סבירה ושומר מרחק מרכב הנתבע, היה עליו לזהות שהנתבע החל בפנייה שמאלה, להאט ולאפשר לו להשלימה בבטחה. כך הייתה התאונה נמנעת.

    

4. לא נעלם מעיניי שהנתבע גרס כי רכב התובע ניסה לעקוף אותו משמאל. גרסה זו אינה סבירה משום שהיא אינה מתיישבת עם מיקום כלי הרכב בעת התאונה. כאמור, הנתבע כמעט השלים את הפנייה שמאלה. במצב דברים זה לא סביר שהתובע ניסה לעקוף את הנתבע משמאל, ולשם כך סטה לנתיב הנגדי. אלא שאין בכך כדי לגרוע ממסקנתי האמורה. יותר הגיוני בעיניי שהתאונה נגרמה מכך שהתובע נסע במהירות גבוהה מדי, הבחין בנתבע באיחור ולא הספיק לעצור בזמן.

    

5. אני קובע אפוא כי התובע אחראי לתאונה. כפועל יוצא תביעתו נדחית והתביעה שכנגד מתקבלת בחלקה. אשר למישור הנזק – התביעה שכנגד היא תביעת הפסדים לפיצוי בגין השתתפות עצמית בתביעה לתגמולי ביטוח בסך של 2,900 ש"ח, וכן 1,000 ש"ח בגין הוצאות, אובדן ימי עבודה וטרדה. ראיתי לפסוק לנתבע סך של 2,900 ש"ח בגין השתתפות עצמית, אך לא מעבר לכך. התובע לא הוכיח כי נאלץ להפסיד יום עבודה ומה הנזק שנגרם לו מכך. אף לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין טרדה שכן גם רכיב זה לא הוכח.