ת"ק 53637-07-14 אברהם מאיר נ' ויזל ואח'

בתאריך 28.5.13, במעגל תנועה שבטירת הכרמל (להלן: "הכיכר"), התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובע, הנהוג על ידו ובין רכב הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), הנהוג על ידה והמבוטח על ידי הנתבעת 2.

אין חולק כי בכיכר היה מוצב התמרור 303, הקובע כי במעגל תנועה, על הנהג ליתן זכות קדימה לתנועה החוצה את דרכו וזאת כאשר הינו עובר את מעגל התנועה מימינו.

כן אין חולק, כי התובע הגיע לכיכר משמאלה של הנתבעת, כאשר בנסיעתו בכיכר הינו מיועד לחצות את דרכה של הנתבעת.

משמע, על הנתבעת מוטלת החובה ליתן זכות קדימה לרכב התובע, כנקבע בתמרור 303.

מן הנתונים שבאו בפני בית המשפט עולה כי בתאונה, נפגע רכב התובע בדופן הקדמי ימני שלו, כעולה מן התצלומים שהוגשו וסומנו תק/1.

לבית המשפט לא הוצגו תצלומים של רכב הנתבעת, כאשר לטענתה לא נגרמו נזקים לרכבה.

עם זאת, אישרה הנתבעת כי קיבלה "מכה מאוד קטנה בפגוש הקדמי של האוטו" (עמוד 2, שורה 10 לפרוט').

לאחר שנשמעו עדויות הנהגים וכאשר נתתי אמון מלא בדברי עדותו של התובע, הנני קובעת כי הוכחה נהיגתה הרשלנית וחסרת הזהירות של הנתבעת, שלא צייתה לקביעות התמרור 303, המוצב בכיכר, וכי היא האחראית הבלבדית לקרות התאונה ולתוצאותיה.

הנתבעת לא חלקה על כך שלרכב התובע היתה נתונה זכות הקדימה בכיכר.

לדבריה, לפני כניסתה לכיכר, עצרה את רכבה כליל ומשראתה כי רכב התובע, המגיע משמאלה, מרוחק עדיין – החלה בנסיעה איטית אל תוך הכיכר ולפתע "הוא הגיע משום מקום ונכנס במהירות. התובע נהג לא בזהירות. הוא בפירוש גנב את הכיכר". (עמוד 1, שורות 16-18 לפרוטו').

לקביעתי, אין בדבריה אלה של הנתבעת, גם אם כך נהגה, כדי לשמש הגנה וכדי לאפשר קביעה כי לא התרשלה בנהיגתה וכי אינה אחראית להתרחשות התאונה.

כל זאת, כאמור, כאשר זכות הקדימה היא של התובע ולא שלה.