ת"ק 53633-05-15

1.התובע הינו בעלים של רכב שניזוק במהלך תאונת דרכים (להלן: הרכב) שארעה בין הרכב לבין אוטובוס שבו נהג הנתבע 1 (להלן: האוטובוס). הנתבעת 2 הינה הבעלים של האוטובוס והנתבעת 3 הינה המבטחת.

2.מטעם התובע העיד הנהג של הרכב בעת קרות התאונה ואשר לטענתו הרכב עמד ליד רמזור בנתיב השמאלי ביותר בכביש שיש בו שני נתיבים שמובילים לפנייה שמאלה. לטענתו, אוטובוס עמד בנתיב הימני. האוטובוס והרכב פנו שמאלה לאחר שהתחלף הרמזור והאוטובוס סטה מנתיב נסיעתו אל תוך נתיב נסיעת הרכב וגרם לו לנזקים של-"אובדן להלכה".

3.מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1 ואשר טען שבפועל הרכב הוא זה שנצמד לאוטובוס בכך שסטה מנתיב נסיעתו אל תוך נתיב נסיעתו של האוטובוס. בנוסף, נציגת הנתבעת 3 טענה כי חל איחור של כמעט חודשיים בין מועד קרות התאונה לבין המועד שבו נבדק הרכב על ידי שמאי, דבר שמטיל צל כבד על הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין הנזקים שפורטו בחוות הדעת.

4.לאחר שמיעת עדותם של שני הנהגים, וכן לאור מוקדי הנזק שבין הרכבים, הנני קובע כי האחריות לגרם התאונה מתחלקת שווה בשווה בין שני הנהגים בשל סטיה של כל אחד מהם מנתיב נסיעתו.

5.יתר על כן, לא התרשמתי שיש בפרק הזמן שחלף בין מועד קרות התאונה לבין מועד עריכת חוות דעת שמאי בכדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הנזק שנגרם בפועל לרכב לבין הנזק שמתואר בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה.

6.לפיכך, הנתבעים 1, 2 ו-3, ישלמו, ביחד ולחוד, לתובע, את הסכומים הבאים:

א.מחצית הנזק שמתואר בחוו"ד שמאי, קרי מחצית הסך של 10,142 ₪.

ב.שכר טרחת שמאי בסך של 826 ₪.

ג.הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.