ת"ק 53541-07-14

בפני תביעה כספית.

התובעת טוענת כי טסה ב- 3.10.13 לטורקיה וכאשר ביקשה לחזור ארצה בטיסה מאינסטנבול לא נתנו לו להעלות למטוס לאחר שביצעה כבר את הצ'ק אין לצורך הטיסה.

התובעת בעדותה בפני וגם בכתב תביעתה טוענת כי הסיבה לכך היתה שאשה אשר שברה את הרגל והיתה בחזרה בטיסה ארצה היתה צריכה 6 מקומות ולכן ביקשה חברת התעופה מאנשים שיתנו את המקום שלהם ושיטוסו בטיסה אחרת אך אף אחד לא הסכים לכך.

בכתב ההגנה וגם בעדות בפני טענה נציגת הנתבעת 2 הגב' מירי הורוביץ כי לא ידוע כלל על אשה ששברה את הרגל והיתה בטיסה חזרה ארצה אשר נזקקה למקומות ישיבה.

נתון שהעבירה הנתבעת 2 לעיוני במסמכים שהגישה ואשר מסומנים על ידי כמ/1 מעלה כי הטיסה יצאה ארצה כאשר יש בה 13 מקומות פנויים. בנסיבות אלה שואלת הנתבעת 2 בצדק איזה אינטרס היה לה למנוע את עלייתה של התובעת ואת חבריה למטוס, שעה שהמטוס בסופו של יום עזב את טורקיה בדרכו לארץ כשהוא עם 13 מקומות פנויים.

הנתבעת 2 טענה כי הסיבה לכך שלא אפשרו לתובעת לעלות על הטיסה היתה שהתובעת פשוט איחרה לטיסה ובנסיבות אלה הוצאה הכבודה מהמטוס ונמנעה ממנה הנסיעה ארצה.

נציג הנתבעת מס' 1 שהינו הסוכן ואשר טען לאורך כל הדרך שלא היה מקום לתבוע אותו כלל, הסב את תשומת ליבי כי כרטיס העליה למטוס שצרפה התובעת מלמד על כך שהיה על התובעת להתייצב בשער בשעה 17:10. התובעת בכתב תביעתה מציינת כי הגיעה למקום בשעה 17:30 ולמעשה גם ניתוח עדות חברתה אשר תמכה בעדותה, הגב' ריצי'ן מלינה מלמד על כך בעליל שהנ"ל איחרו לטיסה. היתה טענה שלא היתה קריאה בכריזה, גם אם טענה זו נכונה וספק בעיני אם היא נכונה, הוכח לי במשפט ובחומר הראיות כי הסיבה לאי עלייתה של התובעת על המטוס לא היה נעוץ באותה אישה ששברה כביכול את הרגל אלא באחור של התובעת לטיסה.

בנסיבות אלה אני קובע כי האחריות חלה על התובעת ולא על הנתבעות, שכן התובעת היתה מחוייבת להגיע לטיסה בזמן.

דין התביעה איפוא להדחות.