ת"ק 53520-01-17 עמר נ' עיריית נהריה

מונחת לפניי בקשת הנתבעת לדחות את התביעה על הסף או לחלופין להעברת מקום הדיון למחוז חיפה מחמת היעדר סמכות מקומית.

בהחלטתי מיום 13.6.17 הוריתי לתובעת להגיב על הבקשה עד ליום 20.6.17. משלא עשתה כן, בהחלטתי הנוספת מיום 22.6.17 הקציתי לתובעת, לפנים משורת הדין, פרק זמן נוסף על מנת להגיב על הבקשה עד ליום 28.6.17, וגם בתוך פרק הזמן הנוסף שהוקצה לה כאמור לא מצאה לנכון התובעת להגיב על הבקשה. משכך, ומאחר שבירור עם המזכירות העלה כי שתי החלטותיי האמורות הובאו לידיעת התובעת באופן טלפוני, ולנוכח היעדר כל תגובה בכתב מצד התובעת, החלטתי זו ניתנת על בסיס החומר המצוי בפניי בתיק.

הרקע הנוגע לעניין

התביעה דנן עניינה טענות התובעת כנגד תביעה שהוגשה נגדה על ידי הנתבעת בקשר עם חיוב ארנונה בגין שימוש בנכס בתחומי עיריית נהריה. כתב התביעה עמום ומעורפל, לא מפורטות בו כלל העובדות הרלוונטיות לעניין ולא מפורט בו אופן חישוב סכום התביעה.

בכתב ההגנה מטעמה טוענת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה לאור אי-בהירותה הואיל והתובעת איננה מבהירה מדוע יש לחייב את הנתבעת בסכום כלשהי – ובוודאי לא מפרטת את האופן בו חושב סכום התביעה והועמד על סך של 10,000 ₪.

מוסיפה הנתבעת וטוענת כי יש לדחות את התביעה מחמת מעשה בית דין בגין חובה של התובעת כלפי הנתבעת בהתאם לפסק דין שניתן ביום 16.2.2004 כנגד התובעת. לטענת הנתבעת, לא ברור מן התביעה האם טענות התובעת הן כנגד התנהלות הנתבעת קודם למתן פסק הדין האמור – או אז בית המשפט המוסמך לדון בהן הוא בית המשפט שנתן את פסק הדין, או שמא מדובר בטענות המתייחסות לתקופה שלאחר מתן פסק הדין או אז הסמכות לדון בהן מצויה בידי רשם ההוצאה לפועל המטפל בתיק בלשכת ההוצאה לפועל.

לחלופין, וגם אם בית המשפט לתביעות קטנות מוסמך לדון בתובענה, טוענת הנתבעת כי יש להעבירה לבית המשפט המוסמך במחוז חיפה, הואיל ובית המשפט בתל-אביב נעדר סמכות מקומית לדון בתביעה.

דיון והכרעה

אכן, כתב התביעה מעורפל ביותר ורב הנסתר בו על הנגלה. התובעת לא מילאה אחר החלטות בית המשפט ולמרות שתי ההזדמנויות שניתנו בידיה, היא לא התייחסה לטענות המופיעות בכתב ההגנה של הנתבעת לעניין הבקשה לדחיית התביעה על הסף ולעניין הבקשה להעברת הדיון מחמת היעדר סמכות מקומית.

אפתח ואציין כי ככל שהתביעה מוגשת כנגד התנהלות הנתבעת בכל הנוגע לחיובה של התובעת בארנונה – הרי שעל פני הדברים מדובר בעניינים שהוכרעו בפסק דין וקיים לגביהם מעשה בית דין, וככל שמדובר בתביעה הנוגעת להליכי הוצאתו לפועל של פסק הדין – מדובר בטענות שדינן להתברר בגדריו של הליך ההוצאה לפועל כטענת הנתבעת, ואין מקומן להתברר בבית המשפט לתביעות קטנות שעה שערכאות אחרות הכריעו ו/או עודן מטפלות בעניינים אלו.

לצד זאת, בהחלט לא ניתן לשלול על הסף את האפשרות שהתובעת הגישה תביעה כנגד התנהלותה הכללית של הנתבעת כלפיה, אשר בעטיה נאלצה התובעת להיגרר לערכאות שיפוטיות או להליכי הוצאה לפועל מלכתחילה.

מאחר שכתב התביעה איננו ברור או מפורט דיו, ועל אף שהתובעת לא מילאה אחר החלטותיי ולא התייחסה לטענות הנתבעת בכתב ההגנה לעניין זה, לא אוכל לפסול על הסף את האפשרות לפיה התביעה מתייחסת להתנהלות הנתבעת שלא הוכרעה בפסק הדין או שאיננה נוגעת להליכי ההוצאה לפועל עצמם. מאחר שמדובר בהליך של תביעה קטנה ועסקינן בתובעת בלתי מיוצגת, יש להניח שהדיון בתביעה לגופה עשוי לשפוך אור על תביעתה של התובעת, ולא די לדעתי בהיעדר הפירוט בו לוקה התביעה כדי להצדיק דחייתה על הסף כבר בשלב מקדמי זה.

לצד זאת, ומאחר שסיכויי התביעה להוסיף ולהתברר בהליך של תביעה קטנה מותנים בכך שמדובר בתביעה בעניין שלא הוכרע בפסק הדין או שלא נוגע ליישום הליכי ההוצאה לפועל, ומאחר שבהינתן סוג כזה של תביעה הסמכות המקומית לדון בתביעה זו אינה נתונה לבית המשפט לתביעות קטנות במחוז תל-אביב אלא לבית המשפט במחוז חיפה (הואיל ומקום עסקה של הנתבעת בנהריה; מקום יצירת ההתחייבות בגינה הוגשה התביעה הוא בנהריה; המקום שנועד לקיום ההתחייבות מלכתחילה הוא בנהריה), הרי שצודקת הנתבעת בטענתה כי יש להעביר את התביעה לבירור בבית המשפט לתביעות קטנות במחוז חיפה (ר' הוראות תקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976).

המזכירות תעביר אפוא התיק לכב' נשיא בתי משפט השלום במחוז חיפה על מנת שינתב התביעה לאחד הגורמים השיפוטיים במחוזו.