בן מויאל נ' אלדן תחבורה בע"מ ואח'

תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 19.12.16 בכביש 443. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 14,668 ₪ בגין עלות תיקונים ושכר שמאי.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובע טוען כי התאונה ארעה בשל כך שנפגע על ידי רכב הנתבעים, שסטה מנתיבו ופגע ברכב התובע בחלקו הימני האחורי – ובכך גרם לו להסתחרר על גבי הכביש הרטוב עד שפגע במחסום הבטיחות שמימין לדרך. התובע העיד כי לא ראה את פגיעת רכב הנתבעים ברכבו אלא חש בה, והעיד כי הוא משוכנע שלא סטה מנתיבו – שכן לא היתה לו סיבה לעשות כן.

נוסע ברכב התובע העיד אף הוא בדיון, אך מעדותו עולה כי לא ראה את התאונה אלא רק חש במכה – שכן ראשו היה שמוט בעת מנוחה בזמן התאונה.

הנתבע טוען כי רכב התובע הוא שסטה מנתיב נסיעתו, פגע ברכבו (של הנתבע) והסתחרר. נהג רכב הנתבעים העיד שראה את רכב התובע סוטה לימין טרם התאונה.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים. נהג זה העיד כי ראה את התאונה בהתרחשותה, בחלקו הקדמי של רכבו, בעוד שנהג רכב התובע והנוסע שישבו לצדו לא ראו את התאונה ולמעשה לא יכלו לשלול באופן פוזיטיבי (אף שהנהג העיד כי כך הוא משוכנע) שסטיית הרכב לא היתה סטיית רכבם.

משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם התובע ועליו לשאת בתוצאות הנזקים שנגרמו.

לאור האמור, אני דוחה את התביעה. התובע יישא בהוצאות הנתבע 3 ביחס לדיון שהתקיים הדיון – בסך 300 ₪. למעלה מכך ובנסיבות, אין צו להוצאות.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.