ת"ק 53468-07-15 כהן דלויה נ' קריספין ואח'

לפניי תביעת התובע לפיצוי בגין נזקי רכוש לרכבו.

התובע טוען כי רכבו חנה ליד חנות חומרי בניין, והנתבע, שנכנס לאותו שטח בנסיעה אחורנית מהכביש על מנת לחזור לכיוון ממנו בא, פגע ברכבו בפינה האחורית שמאלית.

הנתבע אישר כי נסע אחורנית באותו מקום ולאותו כיוון, אך טען כי הדרך היתה פנויה והיה מרחק מספיק מרכב התובע, וכאשר שמע מכה, ראה כי נהג התובע גם נסע אחורנית לכיוונו.

מטעם התובע העידו הוא ונהגו המלווה (התובע נכה צה"ל) והנתבע העיד מטעמו.

אין חולק כי התובע לא נהג והיה בתוך בית העסק, אלא המחלוקת הינה האם נהג התובע היה ברכב או מחוצה לו. התובע טוען כי הוא והנהג היו במשרד ויצאו למשמע המכה, והנתבע טוען כי התובע היה בעסק ויצא ממנו לאחר התאונה, ואילו הנהג נהג.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים, אני מעדיפה את גרסת הנתבע, וקובעת כי שני הנהגים אשמים בקרות התאונה, לפיכך ישא כל צד בנזקיו.

איני מקבלת את טענת התובע והנהג כי הנהג לא היה ברכב, מאחר והתובע מסר מספר גרסאות בעניין. כך בכתב התביעה נכתב כי "התובע ונהגו אשר היו באותה עת במשרד המסגריה, יצאו החוצה בריצה לשמע החבטה החזקה" (סעיף 4 פסקה אחרונה), בטופס ההודעה על תאונה נכתב "רכב המבוטח עמד בחניה בחצר המסגריה כשהנהג עומד מחוץ לרכב ובסמוך לרכב" (יצויין כי בטופס ההודעה גם נכתב משום מה כי התובע הינו הנהג), בדיון לפניי העיד התובע עדות לא עקבית, ואף העיד על בעיית זכרון עקב הפציעה. לעניין מקום הימצאו של הנהג העיד כי הוא הלך עם הקביים מהרכב למשרד מרחק 12 מטר, כי הנהג עמד בחוץ בקשר עין עימו ועם הרכב, וכי שמע את הויכוח בין נהגו לנתבע. התובע טעה לומר כי רכבו נפגע בחזית. התובע לא הצליח לענות האם שמע את המכה או שהנהג בא וסיפר לו, וזכר שהוא יצא מהמשרד וראה ושמע את הנהג והנתבע מתווכחים.

הנהג, מר קבסה, צירף לכתב התביעה מסמך, המפרט את גרסתו (כונה על ידו בדיון "תצהיר"), שם תיאר בכתב כי חנה כמטר מהמשרד, כי הוא והתובע שמעו מכה ויצאו מהמשרד, ואז ראו את הנזק, שנגרם ברובו מוו הגרירה של רכב הנתבע, שנסע לאחור. גם בדיון העיד מר קבסה כי היה במשרד עם התובע, ולמשמע המכה יצא בריצה. מר קבסה ענה תשובות לא עקביות בשאלה האם ראה את התאונה מתרחשת או לא ותשובתו הסופית היתה שלא ראה את התאונה קורית אלא את התוצאה, ששני כלי הרכב נמצאו במצב שוו הגרירה של רכב הנתבע פוגע בחלק האחורי שמאלי של רכב התובע.

הנתבע בעדותו עמד על גרסתו, לפיה החל בכניסה אחורנית למתחם שליד בית העסק, שהיה פנוי ואז הופתע מנסיעת רכב התובע אחורנית לכיוונו, צפר לו אך לא הצליח למנוע את התאונה. הנתבע העיד כי הנהג נכנס למסגריה, אמר את הדברים לתובע והאחרון הורה לו לא להודות והאשים את הנתבע באחריות לתאונה. הנתבע גם הגיש בדיון, לבקשתי, את גרסתו המודפסת, ששלח למבטחת (נ/1) והיא תואמת את עדותו לפניי.

כאמור, איני מוצאת סיבה להעדיף את גרסת התובע על זו של הנתבעים. עדותו ועדות הנהג מטעמו לא היו אמינות עליי, ולקו בסתירות לעניין מקום הימצאו של הנהג סמוך לרכב או בתוך המשרד עם חלונות הזכוכית, ולעניין המרחק בין הרכב למשרד ממטר עד 12 מטר. הנתבע שמר על עקביות בהודעתו, בכתב ההגנה ובעדות לפניי.

הנטל להוכיח את הסתברות גרסת התביעה רובצת על כתפי התובע, והוא לא הרים את הנטל.