אהרן ואח' נ' יזמקו חברה בע"מ ואח'

1. עניינה של התביעה שלפניי בנזק שנגרם לרכבים כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 25.8.15 ובנזק הראייתי שנגרם לתובע עקב אי המצאת חוו"ד השמאי מטעם הנתבעת לידיו.

2. לטענת התובע, ביום 25.8.15 בשעה 09:30 נסע בעיר יבנה ונכנס לחניון. נהג הנתבעת חנה בצד החניה והפריע לנסיעה השוטפת של הרכבים. התובע טען כי בטעות ומבלי משים התנגש קלות באחורי רכב הנתבעת. התובע התנצל על קרות התאונה, אך אין בכך משום הודאה באשמה. התובע הטיח בנהג הנתבעת כי אסור היה לו לעמוד ולהפריע לנסיעה בכביש. הצדדים החליפו פרטים, התובע צילם את הפגיעה ומיהר לדרכו. התובע טען כי נהג הנתבעת טען בפניו כי המתין שחניה תתפנה. ברם, החניון היה ברובו ריק ועל כן מדובר בטענה תמוהה ומקוממת.

לאחר שבועיים, התקשרו לתובע ממוסך "דר פח" ודרשו 4,218 ₪ בעבור התיקון. התובע שחשדו התעורר ביקש לקבל את חוו"ד השמאי מאחר ולגישתו מדובר היה בנזק מזערי ונדמה היה לו כי מדובר בניסיון התעשרות על גבו. התובע פנה מספר פעמים למוסך אך הם דחו אותו בלך ושוב. התובע פנה גם לקצין הרכב של הנתבעת וגם זה סירב לבקשתו. בלית ברירה פנה התובע לעו"ד שפנה לנתבעת בדרישה לגלות חוו"ד השמאי אך גם בקשות עורך דינו לא נענו.

התובע בעצת עורך דינו החליט לשלם את שהתבקש ולאחר מכן למצות את זכויותיו המשפטיות. התובע שב וביקש באמצעותו ובאמצעות אחרים את חוו"ד השמאי ואת תמונות הרכב עליהם הסתמכה הנתבעת, אך לא קיבל מענה. התובע טען כי היה ניתן בנקל להחזיר את הפגוש למקומו תחת החלפתו בפגוש חדש. התובע טען כי פנה למספר מוסכים שפחדו להסתבך עם השמאי של חברת הביטוח, עד אשר הגיע למוסך "נעים" הראה את תמונות הנזק מהתאונה והפגיעה הקלה וקיבל הצעת מחיר בסך 1,278 ₪ בלבד. התובע טען שהצעת המחיר מוכיחה שהנתבעת הפריזה, החליפה אביזרים שלא לצורך ועשתה עושר שלא במשפט.

התובע עתר לפצותו בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב ריצות למוסכים, שיחות טלפון, תשלום ביתר וחוסר גילוי נאות מצד הנתבעת שבזבזה זמנו לריק בסך של 4,000 ₪; התובע תבע את הפער בין הצעות המחיר בסך של 2,931 ₪; שכ"ט עו"ד בסך 1,521 ₪; ושעות עבודה 500 ₪.

3. הנתבעת הגישה ביום 27.3.16 כתב הגנה ובו טענה כי התובע הודה באחריותו לתאונה ושילם בעבורה. היה באפשרות התובע שלא לשלם הסכום ולהיתבע בבית משפט. אך התובע היום מבקש לתקן הטעות שעשה ומגיש תביעה זו תחת הגשת תביעה כנגד העו"ד שייעץ לו לשלם.

הנתבעת טענה שמדובר בנושא שבמומחיות ועל מנת להפריך את הטענה בדבר הגדלת הנזק היה עליו להמציא חוו"ד שמאי נגדית מטעמו אך הוא לא עשה כן. התובע סומך טענתו על הצעת תיקון שניתנה על סמך תצלומי נזק. ברם, בתמונה אחת לא ניתן לראות את כל הנזקים ולא ניתן לבדוק נזקים פנימיים. התובע, כך נטען, לא ביקש בשום שלב גם אחרי התיקון לבוא ולבדוק את רכב הנתבעת ועל כן אין לקבל את הצעת המחיר. בנוסף, הצעת המחיר לא מתייחסת לרכישת חיישני הרוורס שנפגעו כתוצאה מהתאונה והיה צורך להרכיבם מחדש.

הנתבעת טענה כי השמאי בדק את הרכב טרם התיקון וקבע את מרכיבי התיקון ועלויותיהם. הנתבעת טענה שהתובע לא עשה די להקטנת הזנק ואין לחייבה במסגרת תביעות קטנות בפיצוי בגין הוצאות משפט ועוגמת נפש, ודי בכך שחסכה מהתובע את ימי העמידה של הרכב.

ביום 28.6.16, שלושה שבועות בלבד בטרם הדיון שנקבע, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד בה עתרה לחיוב התובע בסך של 600 ₪ בגין שכ"ט השמאי שערך את חווה"ד; בזבוז זמן רכב חליפי וימי עבודה 1,000 ₪; ובגין נסיעות, עוגמת נפש והכנת כתב תביעה 1,000 ₪ נוספים. התביעה שכנגד הוגשה בניגוד לתקנות ונפתחה דרך האתר באופן שגוי והודע על כך לנתבעת.