ת"ק 53362-11-14 ארבלי ואח' נ' SIXT ואח'

בפני תביעה קטנה ע"ס 1,850 ₪ בגין יתרת הנזק שלא שופתה ע"י הנתבעים.

אין מחלוקת כי ביום 9.5.14 ארעה תאונת דרכים בה היו מעורבים רכבי הצדדים. אין מחלוקת כי הנתבע 2 נהג בחוסר זהירות, נכנס בנסיעה רציפה לצומת, מבלי לתת זכות קדימה לרכב החוצה, בניגוד לתמרור עצור שהיה מוצב בדרכו.

הנתבעים הכירו באחריותם ושילמו לתובעות את מרבית סכום הנזק, אולם קיזזו מסכומי תביעתן 20% בגין רשלנות תורמת נטענת של התובעת ,2 שנהגה ברכב.

אין מחלוקת כי הרמזורים שהותקנו בצומת, היו מהבהבים בעת התאונה. הסיבה לכך שהבהבו אינה מעלה או מורידה, הגם שלטענת התובעת 2 היתה מודעת לכך מזה זמן, כיון שהיא נוסעת בדרך זו בתכיפות. מנגד, הנתבעים טוענים כי התובעת 2 הסתגלה להבהוב הרמזורים, ולא נתנה לכך את המשקל הדרוש בעת חציית הצומת.

התובעת 2 העידה כי בעת שכבר הייתה בתוך הצומת, הבחינה בנתבע 2 נוסע במהירות, לחצה על דוושת הבלם והספיקה לעצור בטרם יפגע בה בדלתות. היא הוסיפה כי נכנסה לצומת במהירות 40-50 קמ"ש. כן העידה כי אין לה שדה ראיה לנתיב ממנו הגיע הנתבע 2.

הנתבעים טענו כי רמזור מהבהב מחייב כניסה זהירה מאד לצומת, למעלה מהחובה הרגילה להיכנס לצומת באופן זהיר. לשיטתם, בהתחשב בנסיבות חלה על התובעת רשלנות תורמת של 20% ובדין קיזזו מסכום השיפוי, הגם שאין התכחשות לאחריותו של הנתבע 2 לקרות התאונה.

כמו כן הוסיפו, כי מיקומי הנזק מלמדים על כך שרכב הנתבעים הגיע לנקודת ההתנגשות לפני רכב התובעות, כיון שהפגיעה ברכבם בכנף שמאלית אחורית. התובעת 2 הסבירה זאת בסטייה של רכב הנתבעים ימינה, לשם מניעת ההתנגשות. אין חולק כי רכב התובעות נפגע בחזית, בפינה שמאלית קדמית.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושמעתי את התובעת 2, אשר תיארה בפני את אופן התרחשות התאונה, אני סבורה כי לא היה מקום להגיש את התביעה.

לפי עדותה, נכנסה התובעת 2 לצומת במהירות 40-50 קמ"ש, הגם ששדה הראיה שלה מוגבל, לפחות בכוון אחד. עצם הכניסה במהירות זו לצומת, מהווה נהיגה לא זהירה, בהתחשב במגבלת שדה הראייה.