בר נ' דוד

לפניי תביעה ע"ס 3,170 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבעת בגין נזק שנגרם לרכבה.

התובעת בעלת רכב מסוג יונדאי שנת 1994. בחודש נובמבר 2013 עמד רכבה של התובעת בחניה. איש לא היה ברכב. הנתבעת נסעה ברכבה, פגעה בחלק האחורי של רכב התובעת וגרמה נזק לרכב התובעת. שכן, הגר בסמוך, הבחין בפגיעה ומסר לנתבעת את פרטי התובעת. הנתבעת הגיעה לדירתה של התובעת ומסרה את פרטיה. עפ"י דו"ח שמאי, הנזק הוערך בסך 1,321 ₪. שכר טרחת השמאי 649 ₪. התובעת פנתה לנתבעת ודרשה ממנה לשלם עבור הנזק. הנתבעת סירבה והציעה לשלם לתובעת 200 ₪.

הנתבעת דוחה את דרישותיה של התובעת. לטענת הנתבעת, היא פגעה ברכבה של התובעת פגיעה מינורית ואין שום פרופורציה בין הפגיעה המינורית לבין דרישת התובעת לתשלם עבור נזק של 1,321 ₪. לטענת הנתבעת, רכבה של התובעת ישן מאוד, משנת ייצור 1994 אשר ערכו הכולל עמד על 2,400 ₪. לטענת הנתבעת, רכבה של התובעת מושבת משנת 2012, קרי לפני קרות התאונה. לטענת הנתבעת, אין מקום לקבל את חוות דעת השמאי מטעם התובעת משום שהשמאות נערכה כשלושה חודשים אחרי התאונה. לטענת הנתבעת, הנזק ברכבה של התובעת היה קיים עוד לפני פגיעת הנתבעת. הנתבעת שבה והדגישה כי הפגיעה היתה קלה מאוד ולא גרמה לנזקים שצוינו בחוות הדעת. הנתבעת הציעה לתובעת לפנים משורת הדין סך של 400 ₪ לסיום המחלוקת.

בדיון שהתקיים ביום 25.6.17 העידו הצדדים בפניי.

אין מחלוקת כי התובעת לא היתה עדה לאירוע התאונה. השכן הוא אשר ראה את התאונה בהתרחשותה. אלא, שהתובעת לא טרחה לזמן את השכן לדיון כדי להעיד על נסיבות התאונה. במבחן הגרסאות, עומדת אפוא גרסת הנתבעת לפיה הפגיעה ברכבה של התובעת היתה פגיעה קלה ביותר אשר לא גרמה לנזק – מול גרסת התובעת אשר איננה למעשה גרסה אלא טענה מפי השמועה. מצאתי על כן לאמץ את גרסתה של הנתבעת, שלא נסתרה ע"י עד מטעם התובעת.

התאונה ארעה בחודש נובמבר 2013 ואילו השמאות נערכה ביום 13.2.14. מקובלת עלי טענת הנתבעת כי השמאות נערכה זמן רב אחרי התאונה. דבר זה מנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזקים המפורטים בשמאות. יתר על כן, השמאי העריך את הנזקים כפי שהוא ראה אותם ברכב והוא איננו מציין בחוות הדעת כי הנזקים שהוא התבקש להעריך הינם בהכרח הנזקים אשר נגרמו בפועל מן התאונה מושא התביעה. התובעת לא טרחה לזמן את השמאי לדיון כדי להיחקר על חוות דעתו ולהסביר את פער הזמנים בין התאונה לבין חוות הדעת, ולהבהיר האם הנזקים המפורטים בחוות הדעת אכן נגרמו בפועל מפגיעתה של הנתבעת.