ת"ק 53181-02-15

1.בפניי תביעה מתוקף הוראות סעיף 30א (י) (1) לחוק התקשורת (בזק שידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק") ובבסיסה דרישתה של התובעת לפצותה בסך של 12,000 ₪ בגין 12 מסרוני פרסומת שנשלחו אליה ע"י הנתבעת ישירות לטלפון הנייד שברשותה.

2.התובעת טוענת כי בין התאריכים 17.9.14-26.3.14 שיגרה אליה הנתבעת 12 הודעות דברי פרסום לנייד שברשותה. הודעות אלו הכילו דברי פרסומות מסחריות שמטרתן, לטענתה, לעודד אותה לרכוש מוצר או שירות של הנתבעת.

3.התובעת טוענת כי היא לא נתנה את הסכמתה לנתבעת לקבלת דברי הפרסום הנ"ל ואף לאחר שפנתה אליה מספר פעמים בעניין זה לא חדלה הנתבעת מלעשות כן. פניות אלו של התובעת אל הנתבעת נעשו על דרך של השבת הודעה חוזרת אל מספר טלפון שנרשם בהודעות הנתבעת בה נדרשה התובעת לציין את המילה "לא" על מנת להסירה מרשימת תפוצת שולחי ההודעות של הנתבעת. דרך ההסרה כאמור, נרשמה בתחתית ההודעות הנ"ל כאשר העתקן הצילומי צורף כנספח לכתב התביעה.

4.ביום 1.10.14, שלח בן זוגה של התובעת, שהינו עו"ד במקצועו, לנתבעת מכתב התראה המורה לה לחדול מפניותיה אל התובעת ובו דרישה לפיצוי בעבור עשרה דברי פרסומת שנשלחו לתובעת בסכום כולל של 10,000 ₪. מאז ועד היום, חדלו הודעות הפרסום.

5. הנתבעת טוענת להגנתה כי מספר טלפון הנייד של התובעת שייך ללקוחה שלה משנת 1998 העונה לשם מרלין קנול. עפ"י ההסכם שבין הנתבעת ללקוחה, אפשרה הלקוחה לנתבעת לשלוח אליה מסרי שיווק כפי שעשתה. עוד טוענת הנתבעת כי לא קיבלה מעולם ולו פעם אחת את ההודעות החוזרות שנטען כי נשלחו אליה חזרה מטלפון הנייד של התובעת ואף לא מאת הלקוחה כאמור. לשם כך, נטען כי ייתכן שהתובעת חסומה אצל חברת הסלולר לשליחת הודעות לשירותי תוכן. כתימוכין לכך, צירפה הנתבעת מכתב של חברת "יוניסיל" שהינה חברה שמספקת שירותים שיווקיים סלולריים, על פיו בין התאריכים הרלוונטיים לתביעה, כלל לא התקבל אצלה ולו מסרון חוזר אחד מטלפון הנייד של התובעת בעניין זה. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת לא פנתה אליה בדרכים חלופיות, בזמן סמוך לשליחת המסרונים הראשונים על מנת להסיר את מספר הנייד של התובעת מרשימת התפוצה שלה וכי יש לראות בתקופת ההמתנה הארוכה משך כשישה חודשים חוסר תום לב בהתנהגות התובעת שדינו דחיית התביעה נגדה. לחילופין, הנתבעת טוענת כי תוכן ההודעות שנשלחו לתובעת אינו שיווקי ועל כן אינו בגדר הודעות ספאם, חלקן של ההודעות קשור בהתרעות של פיקוד העורף בתקופת מבצע "צוק איתן" וחלקן קשור לסרט חינם שהוצע על ידה גם למי שאינו במניין לקוחותיה. על כן, אין מדובר בהודעות העונות להגדרת דברי פרסום כנקוב בחוק.

דיון ומסקנות:

6.בפני ביהמ"ש העידו היום התובעת בעצמה ונציג הנתבעת מר טל לוי. לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהראיות המונחות בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על פיצוי התובעת בשיעור יחסית נמוך ממה שנתבע על ידה, אותו מעמיד אני על סך של 2,000 ₪ וזאת מקשת הנימוקים הבאים:

א.אני סבור כעמדת הנתבעת, שתקופת ההמתנה אותה בחרה התובעת טרם שפנתה לנתבעת בכתב הייתה ארוכה מדיי. ברור לגמרי כי אילו פנתה התובעת לנתבעת במועד סמוך למועד שליחת ההודעה השנייה או השלישית אליה כי הנתבעת הייתה חדלה משליחת הודעות כלל. הוכחה ברורה לכך היא העובדה שלאחר שליחת מכתב מטעמה לנתבעת זה פעל באופן מיטבי, ומאז חדל רצף קבלת ההודעות כליל. מדובר באמצעי סביר בו נקטה התובעת מאוחר מדיי ועל כן אין לזקוף המשך משלוח ההודעות אליה כראיה להחמרת המחדל מצד הנתבעת אשר בהחלט ייתכן, לנוכח הנלמד בתיק, כי כלל לא קיבלה את הודעותיה של התובעת לחדול ממשלוח ההודעות לנייד שברשותה.