ת"ק 53137-06-14

זוהי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונה שקרתה ביום 24.4.14 בה היה מעורב רכב הנתבע.

התובע סיפר בעדותו כי נסע להביא את בנו מהגן. הנתבע נהג ברכבו, חיפש חנייה, והתובע היה מאחוריו. הנתבע עמד סטטי, התובע עמד מאחוריו. הנתבע שילב להילוך אחורי כדי להיכנס לחנייה, אך כנראה לא ראה את התובע ופגע בו למרות שהתובע צפר לו.

הנתבע סיפר כי חיפש חנייה בנסיעה איטית, ולכן פנה ימינה לרחוב חד סטרי. הוא ראה מקום חנייה. הוא לא יודע מה קרה, בחן את מקום החניה, עצר וההנחה שלו היא שהתובע הגיע לסיבוב מהר, ניסה להתחמק, אך פגע ברכב הנתבע מכה בצד ימין מאחורה, והוא בצד שמאל קדמי, הוא הוסיף כי לא ראה את התובע אך הוא מניח שהתובע היה בנסיעה.

מטעם הנתבע העידה נוסעת שהיתה איתו ברכב וסיפרה כי הם פנו ימינה וראו חניה ושקלו האם יוכלו להכנס אליה, והדבר הבא שקרה הוא שהם הרגישו מכה. בעת המכה היה רכבם בעצירה. המגע בין הרכבים היה יחסית קרוב לפנייה, קשה לה להעריך, אולי 20 מ'.

לאחר שבחנתי את מכלול העדויות והראיות שהובאו בפניי, לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים ולאחר ששמעתי את העדים מטעם הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להתקבל.

אכן, כל אחד מהצדדים טוען כי בעת התאונה רכבו עמד וברור כי אחד מהצדדים לא מדייק. יחד עם זאת בחרתי להעדיף את גרסת התובע על פני זו של הנתבע.

עדותו של הנתבע בדבר נסיבות התרחשות התאונה היא עדות סברה, שכן הוא לא יכול היה להעיד באופן פוזיטיבי מה עשה התובע וכיצד נהג. הוא אמר מפורשות כי לא ראה את התובע אך הוא מניח כי הוא היה בנסיעה. גם עדותה של העדה הנוספת כי הרכב היה בעצירה מוחלטת לא שכנעה אותי ולא תרמה להבהרת המחלוקת, שכן פרט לעדותה כי הרכב עמד בעת שהרגישו מכה, לא הוסיפה עדותה על עדות הנתבע עצמו, למעט לעניין המקום בו אירעה התאונה שמייד אתייחס אליו.

אין חולק כי התאונה ארעה לאחר ששני כלי הרכב פונים ימינה וכי רכב הנתבע מצוי לפני רכב התובע. לדברי העדה מטעם הנתבע היה מרחק של כ – 20 מ' מהפניה ועד המקום בו אירע התאונה. אם אכן, אקבל את גרסתה הרי שבמרחק כזה לאחר הפניה ובמצב זה כלי הרכב אמורים להיות האחד אחרי השני בצורה ישרה, ובמצב כזה, אם אכן רכב התובע הוא זה שפגע ברכב הנתבע מאחור, הרי שמצופה היה למצוא ברכב התובע פגיעת בחזית הרכב ולא בצד. דא עקא, שמתמונות רכב התובע שצורפו לכתב התביעה ניתן להבחין בפגיעת מעיכה ושפשוף במוקד השמאלי קדמי של רכב התובע. פגיעה כזו עולה בקנה אחד עם ההדגמה שביצע התובע בבית המשפט עם כלי רכב, ולפיהם, רכב הנתבע מנסה לנסוע לאחור לחניה משמאלו ובעת הנסיעה לאחור ושמאלה לחניה הוא פוגע ברכב התובע, שכן, בעת הכניסה לחניה מצוי רכב הנתבע בזוית התואמת את מוקדי המגע בין כלי הרכב.