ת"ק 53135-11-14 יצחקי נ' אלמוג הסעים בע"מ ואח'

תביעה לתשלום פיצוי בסך של 24,159 ₪, בגין נזקים לרכב התובע, ונזקים נלווים, שעל פי הטענה נגרמו כתוצאה מתאונת דרכים, אשר נהג רכב שבבעלות הנתבעת 1 הוא שאחראי לה.

לדברי התובע, שהעיד בדיון שהתקיים, ביום 7.11.2014 הוא נסע ברכבו בכביש בגין בירושלים. התובע העיד, כי נסע בנתיב האמצעי מבין שלושה, כאשר לפתע הרגיש "שפשוף" ברכבו בצדו השמאלי. לדבריו, הוא ראה את רכב הנתבעת 1 (רכב הסעות), אשר סטה, "משום מה", מנתיב נסיעתו (הנתיב השמאלי) ופגע ברכבו. כמו כן, לטענת התובע, לאחר התאונה, הוא ראה את נהג הנתבעת 1 משוחח בטלפון הנייד שלו. התובע העלה סברה שלפיה נהג הנתבעת 1 שוחח בטלפון גם לפני התרחשות התאונה, סטה בשל כך שמאלה לשולי הכביש, ואז "שבר" את ההגה ימינה כדי לחזור לנתיב נסיעתו (השמאלי), אך עשה כן עד כדי כך שסטה אף מנתיב זה, לנתיב האמצעי. בנסיבות אלה, לטענת התובע, נתבעת 1 היא שאחראית לתאונה. לצורך הוכחת הנזקים שעל פי הטענה נגרמו לרכבו כתוצאה מהתאונה צירף התובע לכתב התביעה חוות דעת שמאי.

מנגד טוענות הנתבעות (ולעניין זה העיד נהג הנתבעת 1), כי רכב התובע, הוא שסטה מהנתיב האמצעי שבו נסע, לנתיב השמאלי, שבו נסע רכב הנתבעת 1. לטענתן, בנסיבות אלה, התובע הוא זה שאחראי לתאונה (ובכל מקרה לא הוכיח כי נהג הנתבעת 1 הוא זה שאחראי לה). עוד נטען, כי נהג הנתבעת 1 ניסה למנוע את התאונה באמצעות שימוש בצופר וסטייה שמאלה, אך הדבר לא עלה בידו. בנוסף, הועלו טענות בנוגע לחלק מרכיבי הנזק הנטענים, ובין היתר בנוגע לשכר טרחת שמאי התובע, שלשיטת הנתבעות היה מופרז; לרכיב ירידת הערך, שלשיטתן לא הוכח כי לצורך חישובו הובאה בחשבון ההיסטוריה הביטוחית של הרכב; ולרכיב המע"מ, שלשיטת הנתבעות, הואיל והתובע הוא עוסק, אין הוא זכאי לו.

כל אחד מהצדדים טען גם, כי מיקום ואופי הנזקים בכלי הרכב שהיו מעורבים בתאונה (או העדרם) תומכים בגרסתו שלו.

לטענת התובע, רכבו נפגע בכנף, בעוד שאם הייתה התאונה מתרחשת כפי שטענו הנתבעות, צריך היה להיפגע החלק הקדמי של רכבו. כמו כן, אם היה גלגל רכבה של הנתבעת 1 "בפנים", כפי שאמור היה להיות בהתאם לגרסת הנהג מטעמה, היו הנזקים לרכבו (של התובע) שונים לגמרי. בנוסף, רכב הנתבעת 1, לדברי התובע, לא נפגע, דבר התומך לשיטתו אף הוא בגרסתו.

מנגד, הציגה הנתבעת – שלגרסתה אירעה כאמור התאונה בנתיב השמאלי, ולא בנתיב האמצעי, כנטען על ידי התובע – תמונה של חלק רכב המוטל בנתיב השמאלי (לכך שהשיב התובע, כי היו גם חלקים שהועפו לנתיב הימני ולא צולמו). עוד נטען, כי לו הייתה התאונה מתרחשת כפי שטען התובע, נגרם היה לרכב נזק כתוצאה מפגיעת מראת הרכב, וגם המראה עצמה הייתה נפגעת, דבר שלא קרה (לכך השיב התובע, כי נזק זה נמנע בשל הבדלי הגבהים בין שני כלי הרכב). כמו כן, נטען, כי אם אכן היה רכב הנתבעת 1 סוטה לנתיב האמצעי אחרי שסטה קודם לכן לימני, היה נגרם לרכב הנתבעת 1 נזק בפינה – נזק שלא נגרם בתאונה (בתמונות שהוצגו נראה אמנם נזק בחלקו הקדמי ימני של הרכב, אך לא בפינת הרכב). בנוסף, הוצגה תמונה של סימני צמיגים על שולי הכביש, לתמיכה בטענה שלפיה רכב הנתבעת 1 ניסה "לברוח" לשוליים כדי להימנע מהתאונה.

לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.