ת"ק 53106-11-13 סעדיאן נ' מדינת ישראל

לפניי תביעה על סך של 6,000 ש"ח שעילתה הפרה נטענת של חובת הנתבעת לסכל בזמן אמת אירוע שבו נגנב הסכום הנתבע מביתו של התובע.

1. בכתב התביעה נטען כי ביום 19.11.2013 בשעה 21:50, הגיע התובע לדירתו שברחוב ******* ****, הממוקמת בקומה השנייה. הדלת הייתה נעולה מבפנים על ידי הבריח הפנימי, ומתוך הדירה נשמעו קולות. התובע התקשר מיד למוקד 100 ודיווח על פריצה. לדבריו, הפורצים נכנסו דרך חלון המרפסת ונעלו את הדלת מבפנים. המוקדן השיב לו כי הוא שולח ניידת. התובע חיכה כמחצית השעה, בשעה 22:15 לערך התקשר שוב, ונמסר לו שהניידת בדרך. בינתיים ירדו מחלון המרפסת שלושה אנשים שהחלו לברוח. התובע וידיד שלו שהיה עמו חששו להתעמת עמם והניחו להם לברוח. ניידת משטרה הגיעה סביב 23:00, והשוטרים הורו לתובע להזמין פורץ שיפרוץ את המנעול. התובע נכנס לבית, שהיה מבולגן לגמרי, וגילה שנגנב לו כסף מזומן בסך של 6,000 ש"ח שהחזיק בחדר השינה. התובע עותר לחייב את המשטרה לפצותו בסכום שנגנב ממנו בטענה שלא מנעה את הגנבה.

    

2. הנתבעת מאשרת כי התובע התקשר למוקד 100 ביום 19.11.2013 בשעה 21:55 ודיווח כי הגיע לדירתו, גילה שהיא נעולה מבפנים, והוא חושש שמתבצעת פריצה. הדיווח הועבר בקשר לניידת הסיור, אשר טיפלה באותה עת באירועים דחופים אחרים. בשעה 22:30 התקשר התובע פעם נוספת ודיווח כי שני פורצים ברחו מדירתו לנגד עיניו, האחד לבש קפוצ'ון לבן והשני – סוודר כחול. הם נכנסו לרכב סובארו לבן וברחו. בשעה 22:41 התקשר התובע בשלישית ומסר כי הפורצים שלפו מולו סכינים וברחו. ניידת הסיור הגיעה לביתו של התובע בשעה 22:48. בדוח הפעולה דווח כך: "הגעתי למקום פגשתי במודיע העונש לשם סעידיאן מתתיהו [...] שמסר שהוא יצא אתמול מהבית בשעה 19:50 הגיעה ניידת לחקירה במשטרת רמת גן והיום בשעה 21:50 שמע קולות מתוך הדירה ניסה לפתוח את הדלת ולא הצליח הדלת הייתה נעולה מבפנים אך בא החבר שלו העונה לשם יצחק אשר [...] עלה מהחלון שממנו נכנסו כי הכול היה נעול שיצא מהבית החבר נכנס דרך החלון ופתח את הדלת וכשנכנס הבחין שפרצו לבית ונעלמו דברים לטענתו נגנבו לו 30 שטרות של 200 ש"ח וטאבלט AKAI שחור ופנקס שיקים אין ביטוח בדירה אין נשק ואין כספת נמסר לו דף מידע והוסבר לו שיש לשמור על ט.א במקום ומז"פ יגיעו בבוקר". הנתבעת טענה כי משעה 21:00 עד 23:00 דווחו במוקד 100 שלושים וארבעה אירועים ובהם אירוע חשש לאלימות במשפחה, אירוע התעללות בחסר ישע בבית אבות, אירוע קטטה עם סכינים המעורר חשש לחייו של קטין, דיווח על אישה נעדרת, ובדבר אדם חשוד ברכב. נטען כי ראש המשמרת נדרש להפעיל שיקול דעת זהיר בתיעדוף נכון של המשימות במענה לאירועים שנתקבלו, ושל חלוקת כוח האדם העומד לרשותו, כשבראש סדר העדיפויות עומדים אירועים המגלים סיכון לחיי אדם. אליהם נוהגת הנתבעת לשלוח את כל הצוותים הזמינים באותה עת. כך נהגה גם הפעם, ולא נפל פגם בהתנהלותה.

    

3. בדיון לפניי שב התובע על גרסתו ונחקר עליה בחקירה נגדית. ידידו של התובע – מר אשר יצחק – העיד אף הוא ותמך בגרסתו. מטעם הנתבעת העיד קצין סיור מרחב דן, אורן טיבי. הלה מסר כי באותו ערב התמודדה הנתבעת עם מספר אירועים במקביל. פעלו באזור בין ארבע לחמש ניידות, אך כולן הופנו לאירוע אחד שהחל בשעה 21:17 שעניינו קטטה בין בני נוער ושעלה ממנו חשש לחיי אדם. קצין הסיור העיד כי במקרה שקיימים מספר אירועים מסכני חיים, או אז מפצלים את כוחות הסיור ביניהם.

    

4. במהלך הדיון הגיש נציג הנתבעת את דוחות הפעולה של השוטרים שטיפלו בחלק מהדיווחים שנתקבלו במוקד 100 באותו ערב, ושטופלו במקביל לאירוע שעליו דיווח התובע (נ/1). מהדוחות עולה כי בשעה 21:17 נתקבל דיווח על כך שקבוצת נערים שאוחזים בסכינים רודפים אחרי נער. בשלב מסוים התקשר אביו של הנער ומסר כי בנו דיווח שרודפים אחריו. לטיפול באירוע הוקפצה ניידת מס' 10254 (שקיבלה את ההודעה בשעה 21:20 והגיעה למקום בשעה 21:23). במקביל הוקפצו שתי ניידות (מס' 25073 ו-25031 – אחת בשעה 21:53 ושנייה בשעה 22:20) לטפל בדיווח על חשש לאלימות במשפחה. בתום הטיפול באירוע זה (בשעה 22:33) הוקפצה ניידת מס' 25031 לתגבר את הכוח שטיפל בקטטה. בשעה 23:48 קיבלה ניידת זו את הטיפול באירוע דנן, ובשעה 00:33 הגיעה לביתו של התובע (יצוין כי השעות המופיעות בדוח הפעולה אינן מתיישבות עם הנטען בכתב ההגנה).

    

5. כדי לזכות בתביעתו – שבמישור הנורמטיבי מיוסדת על עוולת הרשלנות – היה על התובע להוכיח כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שהיא חבה כלפיו, דהיינו שמבחינת תיעדוף המשימות שהתקבלו לטיפולה היה עליה – כמשטרה סבירה – לשלוח ניידת שתטפל באירוע שעליו דיווח התובע בסמוך לאחר הדיווח; וכן היה עליו להראות שמתקיים קשר סיבתי בין הפרת החובה (ההתרשלות) לבין הנזק, קרי שאילו הייתה הנתבעת שולחת ניידת כאמור, המסקנה המסתברת היא שמעשה הגנבה הנטען היה נמנע (לדיון בעוולת הרשלנות ביחס להתנהגות המשטרה ראו ע"א 1678/01 מדינת ישראל נ' וייס, פ"ד נח(5) 167 (2004); רע"א 5277/08 עזבון אליקשוולי נ' משטרת ישראל (28.7.2009); ת"א (מחוזי מר') 770-12-07‏ עיזבון עמרם נ' משטרת ישראל (29.8.2010)). כאן המקום לציין כי המשאבים העומדים לרשות המשטרה – ובראשם המשאב האנושי – הם מוגבלים. על כן אין באפשרות המשטרה להגיב מיד לכל קריאה שמתקבלת במוקד 100. הקצין האחראי על חלוקת המשימות והקצאת הכוחות לטיפול בהן נדרש לקבוע בזמן אמת ובתנאי חוסר ודאות סדר עדיפויות לטיפול לפי חשיבות האירועים המדווחים. הקצין העיד כי מקום שמתקבל דיווח על אירוע שמעורר חשש לחיי אדם, הנתבעת נוהגת להקצות את כל כוח האדם הזמין לטיפול בו; ובמקרה שמדווחים כמה אירועים כאלה – היא נוהגת לפצל את כוח האדם ביניהם. ככלל, מבחינת סדר העדיפויות של הנתבעת, הגנה על חיי אדם ושלמות הגוף קודמת להגנה על רכוש. סדר עדיפויות זה סביר והגיוני בעיניי, ולמצער אינו בלתי סביר. על רקע זה יש לבחון אם הוכח שהמשטרה התרשלה בענייננו.