ת"ק 53069-02-14 משעלי נ' להב

לפניי בקשת הנתבעת לפסילתי מלדון בתיק זה.

1.המדובר בתביעה קטנה שהוגשה על ידי התובע נגד הנתבעת, שעילתה בפעולות כאלה ואחרות שלטענתו נקטה נגדו הנתבעת על בסיס שיק שנמשך בשנת 1991 ואשר לטענתו זויף על ידה. השיק הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה ההוצאה לפועל והוליד מספר הליכים, שאחד מהם התביעה כאן.

2.בבקשתה מלינה הנתבעת על כך שבית המשפט דחה את כל הבקשות וההודעות שהיא הגישה "מעת הגשת התביעה" ועד ליום 8.9.2014. הנתבעת טוענת כי לאור כך, ולאור דברים שעלו בדיון שנערך ביום 4.9.2014, גיבש בית המשפט עמדה. הנתבעת מלינה גם על התנהלות בית המשפט לעניין הצעת הפשרה שהועלתה וכן "התנהלות אחרות ובין היתר יחסו של בית המשפט, למר להב" לרבות "יחסי האנוש" שגילה בית המשפט אשר "פגעו בו עד עמקי נשמתו". הנתבעת מוסיפה ומלינה על כך שבית המשפט לא דחה את התביעה כבר "בפתח הדיון" וכי בנכונות בית המשפט לדון בתביעה לגופה יש משום "התערבות... בהחלטת בית משפט השלום בחיפה שדן בהתנגדות שהגיש התובע בתיק ההוצל"פ". עוד מציינת הנתבעת כי בכוונתה להגיש תלונה לנשיא בית משפט השלום ולהגיש תלונה לנציבות תלונות על השופטים וכי "משתוגש התלונה" אין מנוס מפסילת המותב מלדון בתיק.

3.דין הבקשה להידחות משלא מצאתי עילה שמצדיקה כי אפסול את עצמי מלדון בתיק. אפרט את טעמיי:

4.לאחר הגשת התביעה, הגישה הנתבעת מספר רב של בקשות (יחסית להליך של תביעה קטנה) לדחיית התביעה על הסף, שנועדו לייתר קיום דיון במעמד הצדדים. הבקשה הראשונה הוגשה ביום 10.3.2014 ובה נטען כי יש לדחות את התביעה על הסף תוך חיוב התובע בהוצאות. בהחלטה מאותו יום קבעתי כי "כל טענות הצדדים יידונו במועד הקבוע". ביום 19.3.2014 הגישה הנתבעת בקשה נוספת למתן החלטה לגוף טענותיה, ובסוף בקשתה ציינה כי "בכדי להימנע בעתיד מקבלת תביעות שיש בהם מעשה בי-דין, הגורמות לנזקים ישירים ועקיפים, תעשה פניה ישירה לנשאי בית משפט השלום הממונה הישיר, להנהלת בתי המשפט ולמשרד המשפטים וכל זאת בכדי למנוע הישנות התופעה". בהחלטתי מאותו יום דחיתי את הבקשה והפניתי להחלטתי הקודמת. בהחלטות נוספות מהתאריכים 24.3.2014 ו- 8.4.2014, שניתנו בעקבות פניות חוזרות לבית המשפט, חזרתי על עיקר ההחלטה הראשונה.

העובדה כי בית המשפט דחה את בקשות הנתבעת למתן פסק דין לפני קיום דיון, אין בה כדי ליצור עילת פסלות ובוודאי שאין בכך כדי ללמד שבית המשפט גיבש עמדה או שיש בכך משום חריצת דעה. כל שנקבע – לאור אופי ההליך (והדברים גם הוסברו בהחלטותיי מיום 24.3.2014 ומיום 8.4.2014) – כי טענות הצדדים יידונו בדיון הקבוע.

5.אשר לטענות הנוגעות לדיון שהתקיים ביום 4.9.2014 – נראה כי שורש טרונייתה של הנתבעת (לכאורה) נעוץ בעיקר בכך שהועלו ספקות על ידי בית המשפט לגבי מידת מודעותה של הנתבעת לגבי ניהול ההליך על ידי גרושה, מר רוני להב. אבהיר: יום לפני הדיון הוגשה הודעה חתומה לכאורה על ידי הנתבעת בה ביקשה להתיר לה להיות מיוצגת על ידי מר להב. הבקשה נתמכה במסמך רפואי, אך לא נתמכה בתצהיר. בהחלטתי מאותו יום, התרתי למר להב להופיע לדיון בשם הנתבעת. במהלך הדיון, ולאור הצטברות מספר אינדיקציות, בין היתר דבריו של מר להב כי הוא כתב את כל הבקשות והתגובות בתיק (שכולן נחזות להיות חתומות על ידי הנתבעת), ההתנהלות שהייתה מאז הגשת התביעה והבקשות שנועדו להימנע מקיום דיון בנוכחות הצדדים, העדר התייצבות הנתבעת בסופו של יום, והתנהלות מר להב בדיון, התעוררו אצלי ספקות בדבר מידת מודעותה של הנתבעת לגבי ההליכים הננקטים בשמה ולגבי הייצוג שניתן לה על ידי מר להב. בנסיבות אלה החלטתי להפסיק את הדיון ולדחות את המשך בירור התביעה במועד אחר תוך חיוב הנתבעת להתייצב בעצמה. בהחלטתי קבעתי בין היתר כי: ״מדברי מר להב ומהתנהלותו בביהמ״ש עולה ספק אם הנתבעת מודעת להליכים ולבקשות המוגשות בשמה״.

6.מיד לאחר תום הדיון הוגשו לתיק מספר הודעות ובקשות, בהם נתבקש בית המשפט בין היתר, להורות על חיוב התובע להמציא מסמכים מסוימים בדיון הקבוע ולתיקון הפרוטוקול. בקשות הנתבעת נדחו בהחלטה מפורטת שניתנה על ידי ביום 8.9.2014.

לאחר החלטה זו הוגשה בקשת הפסלות.