בר ואח' נ' א.ג.ש ייעוץ פיננסי בע"מ

התובע (תומר בר) הגיש נגד הנתבעת, שהיא חברה בע"מ, תביעה בגין פרסום "ספאם" לפי סעיף 30 א' לחוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב – 1982, וזאת לאחר שלטענתו, ביום 6/1/16 התקבל במכשיר הסלולרי שלו דבר פרסומת שהיא שידרה במסגרת קמפיין פרסומי בניגוד לחוק.

בתביעה נטען שבגוף ההודעה קיים קישור ממנו ניתן להתחקות אחר שמה ומענה של הנתבעת על פי בדיקה שערכה חברה בשם ספאם אוף טכנולוגיות בע"מ המתמחה לטענתה באיתור וזיהוי משגרי דואר זבל.

לכן הוא תובע פיצוי של 1000 ₪ ללא הוכחת נזק, כאמור בחוק התקשורת.

התובעת (שירן משה לוי) הגישה את התביעה בגין הודעות שהתקבלו בסלולרי שלה ביום 8/7/15 וביום 18/8/15, וגם היא הסתייעה בשירותיה של חברת ספאם אוף טכנולוגיות בע"מ, שהסבירה לה שההודעות נשלחו על ידי הנתבעת ועל ידי מנהלה – מאור אזוגי (הנתבע).

הנתבעת ביקשה לסלק על הסף את שתי התביעות. לטענתה מי שעומד מאחורי התביעה היא חברה בע"מ, אותה חברת ספאם אוף טכנולוגיות בע"מ, ולכן מדובר בתביעה שמוגשת תוך אכיפת האיסור על חברות בע"מ להגיש תביעות לבית המשפט לתביעות קטנות.

בהקשר לנתבע 2 – נטען שהוא שימש כנושא משרה ובעל מניות, אך ישנה פסיקה של בתי משפט מחוזיים הקובעת שסעיף 30 א' לחוק התקשורת אינו יוצר חבות של מנהלי חברות ובעלי מניות, אלא רק של החברות הנתבעות עצמן.

בישיבה הראשונה שהתקיימה בפני, הודעתי לצדדים, גם אם הדבר לא נרשם בפרוטוקול, שבשלב זה אינני נעתר לבקשות לסילוק על הסף והן תידונה במסגרת פסק הדין, וזאת במסגרת החירות שיש לשופט שדן בתביעה קטנה לקבוע סדרי דין גמישים יותר, אך הבהרתי להם שפורמאלית התובעים בשתי התביעות אינם חברות בע"מ, ולכל היותר מבוצעת על ידי חברת ספאם אוף עבירה על פי לשכת עורכי הדין בכך שהיא נותנת יעוץ משפטי לתובעים, אבל התביעות עצמן כשירות להגשה ואין למחוק אותן על הסף.

לגבי הבקשה למחיקת הנתבע 2 מהתביעה – הודעתי לצדדים כבר בישיבה הראשונה שעקרונית עצם היותו של אדם בתפקיד ניהולי בחברה איננה יוצרת אחריות אישית לפי סעיף 30 א' לחוק התקשורת, אבל אפשר שאחריות כזו תיוחס לו על פי מעשיו, כלומר אם הוא היה זה שהורה על שליחת אותן הודעות ספאם, ואם עשה כך, ברור שגם הוא מעוול במשותף עם החברה. כדי לקבוע את אחריותו, יש לדון בתביעה נגדו, ולכן קבעתי שעניין אחריותו יתברר בתום ההליך, לאחר שיתברר באיזה אופן הוא בכלל קשור לעניין.

כבר בישיבה הראשונה הודעתי לצדדים שעד אותה נקודת זמן לא עלה בידי התובעים להוכיח שהנתבעת היא זו שאחראית להודעות הספציפיות שנשלחו למכשיר הפלאפון שלהם, גם אם בעבר היא לקחה אחריות על הודעות דומות במסגרת איזשהו הסכם פשרה בתיק כלשהו, או אפילו אם בית המשפט ייחס לה, בניגוד לעמדתה, אחריות על הודעות דומות.

על התובעים בתיק שבפני היה להוכיח שההודעות הספציפיות הללו נשלחו בפועל על ידי הנתבעת, וצירוף צילומי מסך מאתר אינטרנט שמתיימר לזהות מי שלח איזו הודעה (אתר IS WHO) איננה יכולה לשמש כראיה, משום שאין לנו שום מושג איך פועל אותו אלגוריתם שהאתר מפעיל אותו.