ת"ק 52938-06-14 ארז נ' גמליאל

תביעה לתשלום סך של 3,527 ₪ בגין נזקי תאונת דרכים.

לטענת התובע, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב התביעה ובעדותו בבית המשפט, הוא עמד עם רכבו ברמזור אדום, בנתיב הימני, ברחוב מאיר שחם בירושלים. עם התחלפות הרמזור לירוק, נסע התובע עם רכבו ישר, בנתיב נסיעתו. בכך ביקש התובע לחצות את צומת הרחובות מאיר שחם והמלך גורג', ולהמשיך בנסיעה ברחוב מאיר שחם. בשלב זה (לדברי התובע עוד לפני שחצה את הצומת), סטה רכב הנתבע, שנסע לצדו בנתיב השמאלי, לנתיב נסיעת רכבו (הנתיב הימני) ופגע בו. התובע העריך כי הנתבע סטה, כדבריו, מנתיב נסיעתו, הואיל ובהמשך רחוב מאיר שחם חונים כלי רכב, הן בנתיב הנסיעה הימני, והן בשמאלי, כך שניתן להמשיך בנסיעה רק בנתיב האמצעי – נתיב שבו ביקש כנראה הנתבע להשתלב. גרסתו האמורה של התובע אושרה על ידי עדה מטעמו, שנסעה עמו בזמן התאונה ברכבו. הפגיעה האמורה ברכבו, לדברי התובע, גרמה נזק לרכב (ולנזק רב יותר לרכבו של הנתבע עצמו, שבגינו הוגשה תביעה בבית משפט אחר שטרם התבררה). הנזק שנגרם לרכב התובע הוערך בחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה בסך של 3,127 ₪ והתביעה מתייחסת לנזק זה ובנוסף לעלות חוות דעת השמאי בסך 400 ₪.

מנגד טען הנתבע, בכתב ההגנה ובדיון, כי לאחר הצומת משתלבים הנתיבים לאחד; כי הוא ביקש להמשיך בנסיעתו ישר; וכי התובע הוא שניסה לעקוף את רכבו מימין, על מנת להשתלב באותו נתיב "מאוחד". לטענת הנתבע, בנסיבות אלה, האחריות לגרימת התואנה רובצת על כתפי התובע. לתמיכה בטענותיו הציג הנתבע תמונות של מקום התאונה, שבהן ניתן להבחין בכך ששני הנתיבים אכן משתלבים, בסמוך לאחר הצומת, לנתיב אחד – נתיב שמשני צדדיו חונים כלי רכב.

לאחר ששמעתי את הצדדים, התרשמתי מעדויותיהם, ועיינתי בתמונות שהוצגו לעיוני, הגעתי למסקנה כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח, במאזן ההסתברויות, את גרסתו בנוגע לאופן התרחשות התאונה, וכי דין התביעה, לפיכך, להידחות.

התרשמותי היא כי שני הצדדים ביקשו לחצות את הצומת תוך שהם "מתכווננים" לאותו נתיב שאליו משתלבים בסמוך לאחר מכן שני הנתיבים הקיימים. בנסיבות אלה, בשים לב לכך שזכות הקדימה במצב מעין זה נתונה לכאורה לרכב הנתבע, שנסע בנתיב השמאלי, והואיל ולא השתכנעתי כי הנתבע סטה ממסלולו מעבר לדרוש לצורך ההשתלבות באותו נתיב, אין לומר כי הורם הנטל להראות כי עיקר האחריות לתאונה רובצת על כתפי הנתבע.

יצוין, כי התובע העלה גם טענות שלפיהן הנתבע יכול היה להפחית את מידת הפגיעה שנגרמה ברכבו (רכב הנתבע) לו היה עוצר מיד ולא ממשיך בנסיעה. טענה זו אינה רלבנטית לשאלת הפגיעה ברכב התובע – שהיא זו העומדת לדיון כאן – ולכן לא ראיתי לנכון להכריע בה.