מהריזי נ' כלמוביל בע'מ

מונחת בפני תביעה לפיצוי התובע בגין ליקוים הקיימים, לטענתו, בתכנון הרכב אותו רכש מאת הנתבעת.

לטענת התובע, הוא רכש מאת הנתבעת מכונית "יונדאי" חדשה ביום 19.10.12. לדבריו כבר מראשית קניית המכונית הוא שקל להחזירה בשל פגמים רבים בתכנון המכונית, בייצור ובחלקים, אולם לא עשה כן, והוא ממשיך ונוסע ברכב זה עד עצם היום הזה. עוד לדבריו, הוא פנה בשורה ארוכה של מקרים המפורטים בכתב התביעה לנתבעת בדרישות תיקון שונות. לדבריו התכנון של המכונית מהדגם הזה הוא לקוי, המצמד איננו עובד כהלכה וכפי שהוא היה רגיל ממכוניות קודמות ומעל לכל הוא טוען כי התכנון של רשת המגן של המזגן בתחתית המכונית ורשת המגן לרדיאטור לקויים ואינם ממוקמים במקום הנכון מהבחינה התכנונית, וכתוצאה מכך נגרם נזק למעבה המזגן אותו לא היתה הנתבעת מוכנה לתקן בטענה כי הדבר איננו באחריותה. הוא נאלץ לתקן את המזגן על חשבונו. עוד טען התובע כי "כשאני צריך לקבל תמורה לאחריות אני כל הזמן נדחה למרות שמחזיקים אותנו לשלם את הטיפולים התקופתיים כשבחוץ זה שליש מחיר. זה מחזיק את הלקוחות להישאר איתם במשך 3 שנים".

לדברי הנתבעת היא מכרה לו מכונית חדשה תקינה לחלוטין מאת היבואן, והיא טיפלה בכל תלונה באופן יסודי, כאשר הוברר כי למרבית התלונות לא היה כלל בסיס, התלונות היו תלונות סרק והמכונית היתה תקינה. כאשר היה צורך בתיקון אמיתי שהיה באחריותה, היא תיקנה את המכונית. לדבריה הנזק למעבה ולמזגן נגרם כנראה כתוצאה מפגיעת אבנים מהדרך המשובשת בה נסע התובע עם מכוניתו, ותיקונים מעין אלה אינם מכוסים בכתב האחריות. באשר לטפולים התקופתיים, הרי שהתובע זכאי, על פי הנחיות משרד התחבורה, לטפל במכוניתו בכל מוסך מוסמך, אינו כבול לטפולים דווקא אצל הנתבעת, וממילא יהיה זכאי לאחריות מטעמה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי באריכות רבה את דברי התובע ונציג הנתבעת, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות.

ואלה נימוקי:

1. לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי בכל פעם כאשר פנה התובע אל הנתבעת היא בדקה את מכוניתו והתייחסה לטענותיו באשר לליקויים הנטענים, אלא שבכל פעם המשיכה וטענה כי הרכב תקין ואין בו כל ליקוי.

2. כמו כן, לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי טענות התובע הן באשר ל"ליקויים" הנובעים כביכול בתכנון לקוי של המכונית.

3. אמנם התביעה מתבררת בבית משפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות מסוימת בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה". בהתאם לכך, על התובע להוכיח הן את עובדות האירוע והן את אחריות הנתבעים העולה מהן, את הנזק שנגרם ואת הקשר הסיבתי בין הנזק לבין אותו אירוע. הכלל הוא כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות בתביעתו, והיא תדחה.

התובע לא הוכיח דבר וחצי דבר בדבר פגמים כביכול בתכנון, לא צרף כל אסמכתא, ראיה, או חוות דעת מומחה התומכת בטענותיו. ה"מומחה" היחיד היה הוא עצמו שהעיד כי הוא מדבר "על סמך נסיון קודם שלי עם רכבים אחרים". [ע' 1 שורה 24 לפרוטוקול] וכי "אני בטוח שאם מומחה יקח רכב עם דגם 2015 וישווה אותו יגלו שפתרו את כל הבעיות... היה לי סוזוקי ופורד ולא היו לי בעיות כאלה בכלל. התכנון הוא לקוי והם תקנו דגם החדש".

4. עוד הוברר לי כי הנתבעת התייחסה לתובע בכובד ראש וטיפלה ברצינות בכל תלונותיו – שמרביתן ככולן חסרות בסיס עובדתי.