ת"ק 52860-07-14 כהן נ' הדקה התשעים בע"מ

לפניי תביעה לפיצוי בסך של 3,749 ש"ח שעילתה הפרת התחייבות נטענת של הנתבעת להזמין עבור התובע "צ'ק אין" מוקדם למלון שהזמין דרכה במסגרת חבילת נופש.

1. בכתב התביעה נטען כי ביום 30.5.2014 הזמין התובע, יחד עם ארבעה חברים נוספים, חבילת נופש ברומניה דרך הנתבעת. עקב ניסיון רע עם סוכנות נסיעות אחרת, ובהתחשב בשעת הנחיתה המאוחרת של הטיסה הלוך (3:30 בלילה), נשאלה הסוכנת שדרכה בוצעה הזמנה מספר רב של פעמים לגבי נושא ה"צ'ק אין" המוקדם בבית המלון, שכן החבילה כללה שלושה לילות, והנחיתה הייתה בלילה שלא נכלל בשובר ההזמנה. לפי הנטען, הסוכנת הבכירה מסרה טלפונית מספר פעמים כי יש לחברה היסטוריה עם המלון שבו התובע וחבריו צפויים לשהות, וכי יש הסדר בו לבאים בטיסה האמורה שלפיו ניתן חדר בצ'ק אין מוקדם ללא תוספת תשלום. התובע, לדבריו, הדגיש בפני הסוכנת את הנושא שוב ושוב, ומסר לה שזהו תנאי להסכמה על שעת הטיסה המוקדמת. מה רבה הייתה הפתעתו של התובע, לגרסתו, כאשר הגיע למלון, ופקיד הקבלה מסר לו שההזמנה אינה כוללת צ'ק אין מוקדם. בשלב הזה, בשעה 4:00 בבוקר לערך, לאחר טיסת לילה, התקשר התובע למספר החירום של הנתבעת, אך שיחתו נתקלה באוזניים ערלות. התובע וחבריו, שהיו מותשים ועייפים, נאלצו להמתין ממושכות בלובי המלון, לבקש חדר בתשלום מפקיד הקבלה, והופנו לחדר ברמה נמוכה מאוד, במקום מרוחק בפאתי המלון, וזאת עד לשעה 15:00, שבה זכו לקבל את החדר שהזמינו. עלות החדר שבו שהו הסתכמה בסך של 749 ש"ח. בתביעה נתבקש סכום זה, ופיצוי נוסף בגין עגמת הנפש בסך של 3,000 ש"ח.

    

2. הנתבעת כפרה בטענות. היא הבהירה כי התובע לא ביקש מנציגתה – וזו ממילא לא אישרה או התחייבה לספק – צ'ק אין מוקדם במלון שהוזמן; כי פרטי ההזמנה כפי שסוכמו בשיחות טלפון מוקלטת נשלחו לתובע מיד לאחר ביצוע ההזמנה, ואין בהם זכר לבקשה מפורשת זו; וכי עסקינן בתביעת סרק שאינה אלא ניסיון להתעשר שלא כדין על חשבונה. לכתב ההגנה צורפו תמלילים של שלוש שיחות טלפון בין נציגת הנתבעת לבין התובע (אחת מהן הייתה שיחת ועידה שבה השתתפו גם חבריו). ייאמר מיד כי בשיחות הטלפון אין זכר לטענת התובע בדבר אותה בקשה לקבל צ'ק אין מוקדם במלון.

    

3. בדיון שהתקיים לפניי העיד התובע כי תמלול השיחות מדויק, אולם התקיימה שיחה נוספת שהושמטה. הוא הסביר כי "בתמלילים רואים התחלה של שיחה בה מדובר על מחירים וכו', לאחר מכן סגירה, בתווך אין השיחה בה מדובר על השעות של הטיסה, המלון וכו'. כך שהחלק הליבתי של ההזמנה לא מופיע בתמלילים. אז האדם הסביר שואל עצמו איך יכול להיות שתמלילים האלה פתאום סגרו את ההזמנה". נציגת הנתבעת, הגב' וילנסקי, העידה כי ביררה עם נציגת השירות שטיפלה בהזמנה וכן האזינה לשיחות המוקלטות ומצאה שלא היו דברים מעולם. תחילה היא העידה כי קיימות שיחות נוספות שאינן רלוונטיות, אולם לאחר הפסקה בדיון ובירור נוסף שערכה חזרה בה מדבריה וטענה כי לא שמה לב קודם לכן שצורפו תמלילים של שלוש שיחות, ואלה כל השיחות שהתקיימו. נציגת הנתבעת הוסיפה כי שוחחה עם התובע לפני המשפט והפצירה בו לשמוע את ההקלטות, ושאם לא יעשה כן ויעמוד על התביעה, היא תאלץ לתמלל אותן כדי להגישן לבית המשפט, ותעמוד על השבת העלויות הללו המסתכמות בכ-1,000 ש"ח. התובע סירב להאזין להקלטות בנימוק שהיה שותף לשיחה ולכן אינו צריך להאזין לה. התובע העיד: "שאלנו מתי הנחיתה נאמר לנו בשלוש וחצי בלילה ואז שאלנו אם יש צ'ק אין מוקדם, אמרה בוודאי אנחנו נוהגים לעבוד איתם"; והוסיף כי הוא "מבקש דיון נוסף בנוכחות סוכנת הנסיעות ועד נוסף מטעמי שהיה בשיחה שיוכל להעיד מה היה בה".

    

4. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, באתי למסקנה שדין התביעה להידחות. הטעם לכך הוא שהתובע לא הרים את הנטל לשכנע שהנתבעת התחייבה לספק לו את שטען ושאין חולק כי אין לו זכר בפרטי ההזמנה בכתב. התובע גרס כי תמלילי השיחות מגלים תמונה חלקית שכן התקיימה שיחה נוספת שלא תומללה. עיון בחומר שהוגש מגלה שטענה זו של התובע הוכחה במאזן ההסתברויות. הטעם לכך הוא שבשיחה הראשונה שתומללה, מיום 30.5.2014 בשעה 9:58, בוצע בירור ראשוני ובסופו נשלחו לתובע פרטים על מלון פרינס רזידנס. בשיחה השנייה שתומללה, שהתקיימה באותו יום בשעה 14:08, פתחה הסוכנת בדברים: "טוב, בואו נתחיל כי כולם מחכים רק לנו. אנחנו כבר סגרנו ואני אתאם איתך ואז אני אלך. ככה, קודם כל אנחנו מדברים על הטיסה כפי ששלחתי לך במייל. חצות שלושים הלוך, ב-26 וחזרה ב-29 בתשע בערב. ולקחנו את הרדיסון בלו בבוקרשט" [ההדגשות הוספו]; התובע וחבריו שהשתתפו בשיחה (זו הייתה שיחת ועידה) השיבו: "נכון". בהמשך השיחה שאל מי מחבריו של התובע: "יש קזינו?"; הסוכנת השיבה: "ברור, בטח. יש קזינו במלון"; והתובע ציין במקביל אליה: "שאלתי. יש קזינו ויש בריכה". הנה כי כן, בעוד שבתום השיחה הראשונה נשלחו לתובע פרטים של מלון פרינס רזידנס, השיחה השנייה נפתחה בכך שפרטי ההזמנה כבר נסגרו, והתובע ציין בה כי כבר בדק עניינים שונים הנוגעים למלון עם נציגת הנתבעת. ממכלול זה מסתברת המסקנה שלפיה התקיימה שיחה נוספת שלא תומללה. יצוין כי בסוף השיחה הקודמת אמרה הסוכנת לתובע: "יש שם גם את הנייד שלי אם תרצה להזמין". ייתכן אפוא שאותה שיחה שלא תומללה בוצעה לנייד של הסוכנת, ושיחות לנייד אינן מוקלטות. אפשרות זו לא התבררה בדיון די צרכה.

    

5. אולם בכך לא סגי. הנטל להוכיח את התביעה מוטל על כתפי התובע. משכך, ובהינתן שובע טוען כי ההסכמה הטלפונית הייתה שונה מההסכמה שבכתב, היה עליו לזמן לעדות את נציגת הנתבעת שאתה שוחח, הגב' קמיל טבקה, ולחקור אותה בדבר קיומה של שיחה נוספת. התובע לא עשה כן. אולם אפילו אניח כי אין לזקוף מחדל זה לחובתו של התובע, הרי שלמצער היה עליו לזמן לעדות את החבר שלטענתו השתתף בשיחה עם הסוכנת ושמע אותה. מחדל ראייתי זה פועל לחובת התובע, בתור מי שנמנע מלהביא ראיה שהייתה מסייעת להוכחת גרסתו, בלא שהונח כל טעם מניח את הדעת בסוגיה זו.