ת"ק 52652-01-15

לפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע בתאונה שארעה ביום 17.9.14.

על-פי הנטען בכתב התביעה, נסע התובע, מר גנדי גרינברג (להלן: התובע) בכביש רמלה– תל אביב. כאשר הגיע סמוך לרמלה, אותת התובע שמאלה והחל לבצע פניית פרסה כדין, כשלפתע פגע בו מאחור רכב הנתבעת.

הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי הנתבעת 1, הגב' אמה מיכאלוב (להלן: הנתבעת) נסעה בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים ואילו התובע נסע בנתיב הימני. לפתע, כך נטען, התובע "חתך" בפראות את רכבה, תוך כדי פנייה שמאלה, זאת בפתאומיות וללא איתות, ככל הנראה כי נזכר ברגע האחרון כי עליו לבצע פניה כאמור.

בדיון שנערך העיד התובע ודבריו תורגמו מרוסית על ידי בנו, מר גלעדי גרינברג. כן העידה הנתבעת. לבית המשפט הוגשו תמונות נזק בצבע (סומנו ת/1) והודעת התובע למבטחת (ת/2).

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמוצגים שהוגשו לי ולאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ואת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה בין הצדדים, כך שהנתבעת אחראית בשיעור של 60% לקרות התאונה ואילו התובע – בשיעור של 40%, זאת מהטעמים שיבוארו להלן.

התובע העיד כי נסע בנתיב הימני מבין שלושה נתיבים וביקש לבצע פניית פרסה, לכן אותת על מנת לעבור נתיב. הנתיב השמאלי, אליו רצה לפנות, כך העיד התובע, היה עמוס במכוניות. ברגע שהבחין כי ישנה אפשרות לעבור, הוא עבר לנתיב האמצעי מבין השלושה. כאשר היה בחצי הדרך בין הנתיב האמצעי לנתיב השמאלי, בכדי לבצע את פניית הפרסה, פגעה בו הנתבעת מאחור. לדבריו: "אני נוסע בכביש.. אני רוצה לעשות פרסה, אני מאותת כדי לפנות... היו הרבה מכוניות בנתיב השמאלי ולא יכלתי לעבור, אז אני רואה שיש אפשרות לעבור... אני הגעתי חצי בין הנתיב השני לשלישי... בזמן הזה הנתבעת התנגשה במכונית שלי" (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 17 – 20).