ת"ק 52578-11-14 חליוה נ' הוט - מערכות תקשורת בע"מ

תביעה לתשלום פיצויים בסך של 23,000 ₪, מכוח הוראות סעיף 30א(י)(1) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (חוק הידוע כ"חוק הספאם", אשר יכונה להלן – החוק).

לטענת התובעת, הנתבעת שלחה למכשיר הטלפון הנייד שלה 24 מסרונים, שכל אחד מהם מהווה "דבר פרסומת" כהגדרתו בסעיף 30א(א) לחוק ("מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת"). התובעת מציינת, כי מסרונים אלה נשלחו אליה, חרף העובדה שמעולם לא הייתה לקוחה של הנתבעת ומעולם לא נתנה את הסכמתה לקבלת מסרונים מעין אלה. עוד נטען, כי כבר לאחר שהתקבל אצלה המסרון הראשון מבין אותם 24 מסרונים, היא שלחה לנתבעת, לאותו מספר טלפון שממנו נשלח אליה מסרון זה (באמצעות פונקציית "השב"), את המלה "לא". ואולם, לדבריה, הנתבעת הוסיפה לשלוח אליה הודעות נוספות (23 במספר). לטענת התובעת, בכך גרמה לה התובעת לטרדה רבה ולעוגמת נפש.

מנגד טענה הנתבעת, כי המסרונים נשלחו על ידה לתובעת, למספר טלפון שמסרו לה התובעת עצמה, או מי מטעמה, במסגרת הצטרפותו לשירותיה של מנוי בשם אליהו חליוה – הוא אביה של התובעת (לטענת הנתבעת, גם מספר טלפון נוסף שציינה התובעת בכתב התביעה מקושר אצלה לאותו מנוי). עוד נטען, כי בהסכם המנוי לשירותי הטלוויזיה של הנתבעת נקבע, כי הנתבעת תוכל לעשות שימוש במספר הטלפון שנמסר לידיה במסגרת המנוי לצורך "הצעת שירותים ומוצאים נוספים לרבות של צד שלישי, שיתוף במבצעים, מתן הטבות ומתנות"; כי במסרונים שנשלחו לתובעת צוינה אפשרות הסרה באמצעות שליחת המילה "לא" למספר "2323"; וכי לפיכך לא הופרו הוראות החוק, המאפשרות שליחת דבר פרסומת לנמען, גם אם לא אישר זאת מפורשות, מקום בו מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישת מוצר או שירות, והמפרסם מצדו הודיע לנמען כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך זה, נתן לנמען אפשרות להודיע כי הוא מסרב לכך, והנמען מצדו לא עשה כן. הנתבעת הוסיפה, כי התובעת שלחה את בקשת ההסרה למספר שאינו זה שצוין לצורך זה במסרון, ולכן, הבקשה לא נקלטה במערכת הממוחשבת אצלה; כי התובעת לא יצרה עמה קשר טלפוני על מנת לבקש את הסרתה מרשימת התפוצה; וכי לא כל המסרונים שנשלחו לתובעת הם בגדר דבר פרסום (המסרונים שבהם יודע הלקוח על הטבות "חינמיות", בשונה מפרסומים שבהם הוצע ללקוח לרכוש שירותים, לשיטת הנתבעת, אינם "דבר פרסום").

התובעת השיבה לטענות אלה וטענה כי היא לא מסרה את מספר הטלפון שלה לנתבעת, כי אביה אינו יודע את מספר הטלפון שלה בעל פה וכי היא איננה יודעת כיצד הגיע המספר לידי הנתבעת. עוד נטען, כי על פי החוק, יש לאפשר הסרה מרשימת התפוצה באותה דרך שבה נשלח דבר הפרסומת, ולכן, צריך היה לאפשר את הסרתה מהרשימה באופן שבו ניסתה לעשות כן – שליחת מסרון תשובה לאותו מספר שממנו התקבל אצלה מסרון הנבתעת.

לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם כי, לא על מלוא הסכום הנתבע.

תחילה אתייחס לשאלה האם הפרה הנתבעת את הוראות החוק (שאלה שהתשובה לה, כמפורט להלן, היא בחיוב) ולאחר מכן אתייחס לגובה הפיצוי הראוי בגין ההפרה.