ת"ק 52535-01-16 פיין נ' מרכז הרהיט אור יהודה

הרקע והצדדים

1. ביום 18.12.2015 התובעת רכשה מהנתבעת קומודה ושתי שידות מעץ מלא, צביעה בתנור, תמורת סך של 2,500 ₪ בצירוף 200 ₪ עבור הובלה. המוצרים סופקו לדירתה של התובעת לאחר 10 ימים.

2.לטענת התובעת , המוצרים היו במצב נוראי, באיכות תת רמה, חלקים שבורים, חלקי פנים לא מעובדים כלל, מגירות לא מיושרות והמוצרים נדף ריח חריף רעיל. כמו כן, דיקט אחורי שבור עם שאריות לכלוך, שלוש ידיות חסרות. המוצרים לא תאמו את ההזמנה. בשידה אחת היו שריטות בחלקה העליון, והיא נלקחה על ידי הנתבעת לתיקון, ועד ליום הגשת התביעה לא הושבה לדירת התובעת.

3.לטענת התובעת, למרות שיחות טלפון רבות, הבטחות שווא וקביעת מועדי טיפול/שירות, לא תוקן הנדרש. המוצרים שהוזמנו סופקו באופן חלקי ומה שכן סופק, אינו ראוי לשימוש. התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת לתקן את כל הליקויים, לספק את המוצר החסר ולפצותה בגין עוגמת נפש. סכום התביעה הוא בסך של 5,000 ₪.

4.הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התובעת רכשה שידת טואלט וכן שתי שידות בהזמנה מיוחדת, הריהוט צבוע בצבע היפוקסי. שידה אחת הגיעה לאחר שנפגעה במהלך ההובלה ונשלחה לתיקון, וסוכם בין הצדדים כי השידה תושב לתובעת בתוך 30 יום. לאחר שלושה שבועות, סופקה השידה התקולה לתובעת. התובעת הראתה לנציג הנתבעת את החלק הפנימי של הריהוט ושאלה מדוע הוא אינו צבוע, והוסבר לה שלא נהוג לצבוע את פנים המוצר, כי זה חלק אחורי. התובעת קיבלה את ההסבר. היה קידוח בתוך המגירות לצורך התקנת הידיות, וכתוצאה מהקידוח נוצר שבר קטן בתוך המגירה וזה תוקן לה.

5. במהלך הדיון שהתקיים לפניי ביום 28.6.2016 הסכימה התובעת כי תינתן לנתבעת אפשרות לתקן את הטעון תיקון, וזאת עד ליום 15.8.2016.

ביום 17.8.2016 הגישה התובעת הודעה לבית משפט בה ציינה כי המתינה זמן רב לכך שנציגי הנתבעת יבקרו בביתה לצורך התיקון, אולם רק ביום 8.8.2016 יצר איתה קשר נציג הנתבעת בשם עוז שביקש לתאם ביקור בדירה באותו יום, וביקור בדירה תואם ליום 11.8.2016.לטענת התובעת עוז שאינו נגר או מוכר בחנות הנתבעת, הגיעה לדירת התובעת ללא ארבע ידיות חסרות, ללא כלי עבודה או כלי עזר לביצוע התיקונים. התובעת ובעלה הציגו בפני מר עוז את המוצרים, ובמענה לכך, השיב להם מר עוז, שאי אפשר לתקן או שככה וזהו, ושהוא לא מוכן לקחת את השידה כי זה כבד. בשלב מסוים, נציג הנתבעת מר גולן שוחח טלפונית עם התובעת, והציע לתת לה זיכוי על סך 400 ₪ לרכישת מוצרים בחנותו. התובעת השיבה שאינה מעוניינת בקבלת זיכוי, ואין ברצונה לרכוש מוצר כלשהו בחנות הנתבעת, ואז מר גולן אמר, שיתן לה 200 ₪ כדי לחסוך לעצמו בהובלה. התובעת הזכירה למר גולן כי בהתאם להחלטת בית המשפט, על הנתבעת לסיים את הטיפול בריהוט עד ליום 15.8.2016.

6.הנתבעת הגיבה כי התקשתה לקבוע ביקור בבית התובעת לתיקון "הליקוים" ושכסוף סוף נקבע ביקור בדירת התובעת התברר שיש רק בעייה בשתי מגירות מבפנים והתובעת מתעקשת שצריך לפרק את כל השידה ומחפשת סימנים שלא קשורים לרהיטים וטוענת שלצבע של הרהיטים יש ריח חזק. והתובעת סירבה לקבל שירות ואיימה בהגשת תלונה במשטרה כנגד נציגי הנתבעת.

7.בדיון השני ביום 21.11.16 העלו שוב הצדדים טענות זה כלפי זה, כשכל צד מטיל האחריות לסחבת בתיאום הביקור בדירת התובעת על הצד שכנגד. לטענת נציג הנתבעת הוא הציע לתובעת להשיב לה את כספה אך הצעתו לא התקבלה עקב התעקשותה של התובעת לקבל פיצוי גם בגין עגמת נפש. התובעת הגישה בדיון צילום פרסומים כנגד הנתבעת ואילו נציג הנתבעת טען כי התובעת השמיצה את הנתבעת בפייסבוק. בסוף הדיון סוכם פעם נוספת כי נציג הנתבעת יגיע לדירת התובעת לתקן את כל הטעון תיקון.

דיון והכרעה

8. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה,באופן חלקי כפי שיפורט להלן.

9. ראשית יש להבהיר כי לא שקלתי למנות מומחה מכריע בתיק, לאור העובדה כי מחיר הרהיטים היה בסך של 2,500 ₪ בלבד. לאחר שהתובעת הסכימה כי נציגי הנתבעת יגיעו לצורך השלמת עבודות ותיקונים והדבר התבצע עקב אי הסכמות בין הצדדים לגבי אופן התיקון , מצאתי כי יש לקבל את התביעה וזאת גם ללא חוות דעת כאמור וללא שיושתו על הצדדים הוצאות נוספות.

10. לאור האמור לעיל, אני מקבל את עמדת התובעת וקובע כי התובעת עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה במשפט האזרחי להוכיח את טענותיה ברמת הוכחה של 51%, ולפיכך קמה לה עילה לבטל את ההסכם עם הנתבעת וכן לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו בשל הפרת ההסכם.