ברעם נ' סולומון

בפניי תביעת התובע בהליך של תביעה קטנה בגין נזק שנגרם לרכבו בשל פגיעה נטענת של הנתבע.

לטענת התובע עת נסע בנתיב הימני ביותר מבין 3 נתיבים הפונים שמאלה חש לפתע מכה ברכבו. לטענתו, הנתבע סטה לנתיבו וגרם לנזק בדלת אחורית שמאלית וכנף אחורית שמאלית.

רעייתו של התובע, הגב' יפה ברעם שהיתה איתו ברכב תומכת בגירסתו.

מנגד, מאשר הנתבע ששני כלי הרכב פנו שמאלה, אלא טוען שרכב התובע הוא שסטה לפתע מהנתיב הימני ביותר לנתיב האמצעי בו נסע הנתבע וכי בנסיבות אלה התובע אחראי לתאונה ולנזקים שנגרמו לכלי הרכב.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

עיון במוקדי הנזק בשני כלי הרכב מעלה כי רכב התובע ניזוק בדלת אחורית שמאלית וכנף אחורית שמאלית (מסומן נ/2); ורכב התובע ניזוק בכנף קדמית ימנית ופגוש קדמי בצד ימין (מסומן נ/1).

מוקדי הנזק יכולים למעשה לתמוך בגירסת שני הצדדים לאופן קרות התאונה. סטייה של התובע בלי משים לנתיב הנסיעה של הנתבע תוך כדי הסיבוב שמאלה עשויה לגרום לאותם נזקים – באופן שיכול היה לפגוע ברכב הנתבע ולמעשה להשתפשף על פינה קדמית שמאלית של רכבו; כך גם סטיית הנתבע ימינה לנתיב הנסיעה של התובע, היתה יכולה לגרום לשפשוף של פינה קדמית שמאלית בדופן שמאלית בחלק האחורי של רכב התובע.

מכל האמור אני מוצא שלא ניתן לקבוע מי מהנהגים אחראי לתאונה.

בנסיבות אלה למעשה לא עומד התובע בתיק בפניי בנטל להוכיח כי הנתבע אחראי לתאונה ואין לי אלא לדחות את התביעה.