שפירא תילתן נ' דיין

1.התובעת, מעצבת פנים במקצועה והנתבע, עורך דין במקצועו, התקשרו ביום 21.7.16 בחוזה למתן שירותי תכנון ועיצוב משרדו של הנתבע בהוד השרון.

2.התובעת טוענת כי לאחר שיחסיהם עלו על שרטון והקשר החוזי ביניהם הופסק, הנתבע נותר חייב לה סכום של 13,806 ₪. התובע טוען כי לא נותר חייב דבר, לאחר ששילם לתובעת סכומים גבוהים משהגיע לה לנוכח חוסר מקצועיותה.

העובדות בקצרה

3.על פי ההסכם מיום 21.7.16, התובעת התחייבה לספק לנתבע שירותי עיצוב ותכנון פנים למשרדו תמורת סכום של 11,000 ₪ בתוספת מע"מ. את התמורה היה על הנתבע לשלם על פי שלבי התקדמות:

א.30% במעמד חתימת החוזה.

ב.30% עם מסירת תוכניות מפורטות.

ג.30% עם סיום עבודות הריצוף.

ד.10% במועד סיום העבודות.

4.התובעת מסרה לתובע תוכניות מפורטות אשר אושרו על ידו ביום 30.8.16 [נספח ב' לכתב התביעה]. בהתאם – הנתבע שילם לתובעת את הסכום המגיע לה על פי ההסכם עד שלב מסירת התוכניות המפורטות.

5.בשלב מאוחר יותר, לאחר שהנתבע החל לדרוש שינויים בתוכניות, ביקשה התובעת להפסיק את ההתקשרות עמו [שדר מייל מיום 16.1.17 – נספח ד' לכתב התביעה] אולם הנתבע שכנע אותה שלא לעשות זאת.

לטענת התובעת, בפגישה שנערכה ביום 18.1.17, סוכם שהיא תכין סט תוכניות חדשות והחיוב בגינן יהיה בהתאם לסעיף 3.6 להסכם לפי שעות עבודה – 400 ₪ בתוספת מע"מ לשעה.

6.התובעת הכינה סט תוכניות חדשות בהתאם לשינויים שדרש הנתבע. ביום 30.1.17 אישר הנתבע את התוכניות הבסיסיות למעט מספר הערות [נספח ו' לכתב התביעה]. ביום 14.2.17 שלחה התובעת לנתבע את התוכניות המפורטות עם כתב כמויות ודרישת תשלום.

7.בתגובה השיב לה הנתבע כי הוא מצטער שלא נענה לבקשה להפסקת ההתקשרות, כי אין בכוונתו לעשות שימוש בתוכניות והוא ישלם לה סכום מסוים שמשקף לדעתו את שמגיע לה.

הנתבע שילם לתובעת ביום 19.2.17 סכום של 4,000 ₪.

8.התובעת צירפה לכתב התביעה רישום שעות עבודה אשר לטענתה משקף את שעות העבודה שהשקיעה בעריכת התוכניות החדשות, בסך הכל 27 שעות עבודה. לפי המוסכם בסעיף 3.6 להסכם, הסכום המגיע לה הוא 10,800 ₪ בתוספת מע"מ - 12,636 ₪. לאחר ניכוי הסכום ששולם בסך 4,000 ₪, יתרת החוב היא 8,636 ₪.

9.הנתבע טוען כי לא מגיע לנתבעת תשלום כלשהו וגם את הסכום ששילם לה הגדיר כדמי שתיקה [סעיף 57 לכתב ההגנה] זאת מן הטעמים הבאים: