ת"ק 52174-01-17 בריער נ' ששון

1.לפניי בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה בתביעה קטנה על סך של 23,225 ₪, שנושאה הלוואות חבריות ותשלום חשבונות שונים, שנתן ושילם התובע, לטענתו עלי כתב תביעתו, לנתבעת, במהלך שנת 2012.

2.עיון בתיק מגלה כי כתב התביעה והזמנה לדין הומצאו כדין לנתבעת עם אישור מסירה, ביום 29.5.17 ע"י שליח. אף על פי כן, משחלפו 15 יום שנקצבו בתקנה 4(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976 (להלן – "התקנות") ולא הוגש כתב הגנה, עתר התובע (ביום 12.7.17) למתן פסק דין בהיעדר הגנה. בהחלטתי ממועד זה קבעתי כי על התובע, כתמיכה לבקשתו, לצרף אסמכתאות, ככל שקיימות כאלה לסעיף 2 לכתב תביעתו – פירוט התשלומים ששילם התובע בעבור הנתבעת.

3. ביום 24.7.17 צירף התובע אסמכתאות שונות, התומכות בחלק העיקרי של התשלומים המפורטים בכתב תביעתו (לחלק כאמור אין אסמכתאות).

4.לאחר שעיינתי בכתב התביעה על צרופותיו, לרבות הצרופות מיום 24.7.17, ובהתחשב בסכום התביעה ונושאה, ראיתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 10 לתקנות ולתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד. הואיל ושימוש בתקנה זו אינו פוטר את בית המשפט מלבחון אם התובע זכאי לכל הסעדים המבוקשים בהנחה שכל האמור בכתב התביעה הוא אמת (רע"א 8821/09 פרוז'אנסקי נ' חברת לילה טוב הפקות בע"מ, פסקאות 14-11 לפסק הדין של השופט י' דנציגר, מיום 16.11.2011), החלטתי לקבל את התביעה בחלקה, ולקבוע כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 10,344 ש"ח, בצירוף הוצאות משפט בסך 300 ₪, ובסה"כ סך של 10,644 ₪.

סכום זה ישולם ע"י הנתבעת לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פס"ד לידה, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פס"ד ועד למועד התשלום בפועל.

אציין כי הגעתי לסכום האמור, לאחר שהתרשמתי כי לסכומים הראשון, השני, השלישי, החמישי והשישי, עלי סעיף 2 לכתב התביעה, קיים תימוכין באסמכתאות ולסכומים הרביעי והשביעי – אין.

בשולי הדברים מצאתי להעיר כי המדובר בהלוואות ובתשלומים על רקע חברתי, אין בין הצדדים, כך עלי כתב התביעה, חוזה הלוואה או מסמך בכתב, התובע אינו מוסד בנקאי, ומשכך לא מצאתי להקיש, כפי שביקשני התובע, מהריבית שגובה בנק על חוב בפיגור.

5.הואיל ופסק הדין ניתן במעמד צד אחד, אפשר להגיש בקשה לביטולו לבית משפט זה תוך 7 ימים ממועד המצאתו לידי הנתבעת.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.